בתחילת שנת 1947 הודיעה בריטניה לאו"ם שהיא רוצה להחזיר את המנדט על ארץ ישראל. בעקבות זאת, הוחלט ב-29 בנובמבר (כ"ט בנובמבר) 1947 על תכנית החלוקה – חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית-פלסטינית. אך בעוד שבצד היהודי התקבלה ההחלטה בשמחה רבה ויהודי ארץ ישראל יצאו לחגוג אותה ברחובות, בצד הפלסטיני היה זעם גדול. ביום המחרת התגברו מעשי האלימות בין הקהילות והחלה מלחמת העצמאות.
למרות זאת, ביישוב היהודי המשיכו להתקדם לקראת הקמת מדינה: נעשו הכנות לקראת יציאת הבריטים, הוקמו שני גופי שלטון זמניים – מועצת העם ומנהלת העם – והדיונים סביב ההחלטה על הכרזת המדינה היו סוערים. היה ברור כי ההכרזה תביא למלחמה נגד כל מדינות ערב.
סיומו של המנדט הבריטי נקבע ל-14 במאי 1948, בחצות. יומיים קודם לכן, ב-12 במאי 1948, התכנסה "מנהלת העם" בבית הקרן הקימת בתל אביב. למרות הלחצים החליטו המשתתפים בדיון להכריז על הקמת המדינה ב-14 במאי 1948. באותו יום קמה המדינה, ולמחרת פלשו צבאות ערב לארץ ישראל. המלחמה הסתיימה ב-20 ביולי 1949, בחתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה.