מדינת ישראל: תעודת זהות

היה זה בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00 אחר הצהריים. באולם המוזיאון בתל אביב התכנסו 37 חברי מועצת העם ואורחים שהוזמנו לאירוע החגיגי. מחוץ לאולם התאסף המון רב של אנשים נרגשים. הטקס היה קצר ומהיר: דוד בן גוריון הקריא את מגילת העצמאות, וסיים במשפט: "לפיכך, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל". חברי מועצת המדינה חתמו על מגילת העצמאות, 25 מהם חתמו על המגילה בטקס ההכרזה ו-12 מחברי המועצה, שלא יכלו להגיע לטקס מירושלים הנצורה, הוסיפו את חתימותיהם מאוחר יותר. למעשה, המגילה שעליה חתמו החברים הייתה ריקה, ואת הטקסט הוסיפו רק אחר כך. מדינת ישראל קמה והארץ צהלה ושמחה. יום ההכרזה על מדינת ישראל נקבע בחוק כיום העצמאות של מדינת ישראל, ואנו חוגגים אותו מדי שנה בתאריך הזה.

בתחילת שנת 1947 הודיעה בריטניה לאו"ם שהיא רוצה להחזיר את המנדט על ארץ ישראל. בעקבות זאת, הוחלט ב-29 בנובמבר (כ"ט בנובמבר) 1947 על תכנית החלוקה – חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית-פלסטינית. אך בעוד שבצד היהודי התקבלה ההחלטה בשמחה רבה ויהודי ארץ ישראל יצאו לחגוג אותה ברחובות, בצד הפלסטיני היה זעם גדול. ביום המחרת התגברו מעשי האלימות בין הקהילות והחלה מלחמת העצמאות.

למרות זאת, ביישוב היהודי המשיכו להתקדם לקראת הקמת מדינה: נעשו הכנות לקראת יציאת הבריטים, הוקמו שני גופי שלטון זמניים – מועצת העם ומנהלת העם – והדיונים סביב ההחלטה על הכרזת המדינה היו סוערים. היה ברור כי ההכרזה תביא למלחמה נגד כל מדינות ערב.

סיומו של המנדט הבריטי נקבע ל-14 במאי 1948, בחצות. יומיים קודם לכן, ב-12 במאי 1948, התכנסה "מנהלת העם" בבית הקרן הקימת בתל אביב. למרות הלחצים החליטו המשתתפים בדיון להכריז על הקמת המדינה ב-14 במאי 1948. באותו יום קמה המדינה, ולמחרת פלשו צבאות ערב לארץ ישראל. המלחמה הסתיימה ב-20 ביולי 1949, בחתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה.

מאז שהוקמה המדינה היא רשמה הישגים רבים ומשמעותיים בתחומים שונים, וכיום היא מדינה פורחת ומשגשגת.