עיר ושמה ירושלים

"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופיה של ירושלים".
(תלמוד בבלי, קידושין מט, עב).

יום ירושלים הוא יום חג לאחת הערים החשובות והמדוברות בעולם, המשמשת מוקד עלייה לרגל למיליונים שבאים להתפעל מקסמה המיוחד. מרגע הקמתה הפכה ירושלים לעיר חשובה לעם ישראל וגם לכל העמים שבאו ועברו בה, והקימו מוסדות בה דת, תרבות ושלטון משלהם.

יופייה של העיר וחשיבותה לאיחוד העם היהודי "הולידו" פתגמים רבים, השזורים לאורך הספרות היהודית. מאות שנים חותמים את ליל הסדר יהודים מכל העולם בתקווה "לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה.” מאות שנים אומרים היהודים "אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". הערגה והכיסופים של העם היהודי לחזור לירושלים היוו דבק אידיאולוגי וכח מניע לשיבת העם היהודי לציון והקמת מדינה יהודית עצמאית. לא סתם המילה "ציונות", המסמלת את רצון העם העברי לשוב לארצו, נגזרת משם העיר ציון.

בנייתה של ירושלים נזקפת לזכותו של דוד המלך, שכבש אותה מידי היבוסים לפני כ-3,000 שנה, בערך בשנת 1000 לפני הספירה, ובחר בה לבירתו. בנו שלמה המלך הרחיב את בניית העיר והקים בה את בית המקדש. במהלך השנים החליפה ירושלים ידיים רבות ושלטו בה עמים מכל הדתות: הבבלים, שהחריבו את בית המקדש הראשון, הפרסים, שבתקופתם קם בית המקדש השני, והרומאים, שבזמן שלטונם על העיר הוחרב בית המקדש השני.

לאחר מכן, בתקופה הביזנטית, הייתה ירושלים למוקד נוצרי, ולאורך שנים רבות שינתה את אופייה מנוצרי למוסלמי מספר פעמים. האחרונים ששלטו בעיר לפני הקמת המדינה היו הבריטים, שקיבלו אותה מידי העות'מאנים. עם הקמת המדינה, ב-1948, נחצתה ירושלים – חלקה המערבי היה בידי ישראל וחלקה המזרחי בידי ירדן. בשנת 1967 כבש צה"ל את מזרח ירושלים, והוא עבר לשליטת ישראל.

לציר זמן היסטורי של ירושלים, לחצו כאן

לאורך ההיסטוריה הפכה ירושלים למקום מרכזי וחשוב לכל מי שעבר בה, ויוחסו לה מסורות רבות, שהפכו אותה למקודשת בעיניהם של יהודים, מוסלמים, נוצרים ובני דתות אחרות. בעיר ישנם אתרים מקודשים רבים, בהם הכותל המערבי והר הבית, מסגד אל-אקצא, ויה דולורוזה וכנסיית הקבר, שהופכים אותה למוקד עלייה לרגל עבור שלוש הדתות המונותאיסטיות:

אז נכון, דוד המלך קבע את ירושלים כבירת ממלכתו, וגם כיום ירושלים היא בירת מדינת ישראל, אבל בתחילת ימי המדינה לא היה ברור מאליו שירושלים תהיה בירתה.

ב־5 בדצמבר 1949, כמעט שנה לאחר הקמת המדינה, הכריז דוד בן גוריון על ירושלים כעל בירת מדינת ישראל. בעקבות ההכרזה החליטה הממשלה להעביר את כל משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים, וגם הכנסת עברה בסוף אותו חודש מתל אביב לירושלים.

בשנת 1980 חוקקה הכנסת חוק יסוד, שהגדיר את מעמדה של ירושלים כעיר הבירה.

מעמדה הדיפלומטי של ירושלים ומעמדה לפי החוק הבינלאומי מורכבים, ונתונים במחלוקת. רבות ממדינות העולם ומהארגונים הבין לאומיים אינם מכירים בריבונות ישראל בירושלים ולא מקבלים את סיפוח מזרח העיר. לכן מרבית השגרירויות הזרות לא ממוקמות בירושלים.

ארצות הברית הכירה בירושלים באופן רשמי כבבירת ישראל ב-2017, אז הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי שגרירות ארה"ב תועבר לירושלים. בעקבות ארה"ב הכירו מדינות נוספות בירושלים כבבירת ישראל.

ירושלים היא עיר הבירה של ישראל והיא מאגדת בתוכה מוסדות שלטון, תרבות ודת חשובים. כך, למשל, נמצאים בה בית המשפט העליון, כנסת ישראל, משרדי ממשלה, בית הנשיא, הר הרצל, מוזיאון יד ושם, מוזיאון ישראל, האוניברסיטה העברית, בתי חולים, בתי כנסת, מסגדים, כנסיות ומנזרים.

בין האתרים החשובים בעיר נמנים העיר העתיקה והרובעים, הכותל המערבי, מסגד אל-אקצה, כיפת הסלע, כנסיית הקבר, גת שמנים, ויה דולורוזה, כנסיית דורמיציון, הר הזיתים ואנדרטת הסובלנות. לצד אתרי מורשת אלו מציגה ירושלים נופים מרהיבים, מקומות בילוי מגוונים, פארקים וטבע, מרכזי עיצוב מדיה וטכנולוגיה, מרכזי הייטק ומחקר, אקדמיה וחיים סטודנטיאליים עשירים.
ירושלים היא העיר הגדולה בישראל בגודל האוכלוסייה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2018 התגוררו בירושלים 919,438 תושבים, מתוכם כ-62% יהודים, 32% מוסלמים ו-2% נוצרים.

לצערנו, ירושלים נחשבת בין הערים העניות בארץ, כ-45% מן האוכלוסייה בירושלים מוגדרים כעניים, מתוכם כ-25% יהודים, וכ-78% ערבים.

מדי שנה חוגגים בישראל את "יום ירושלים", חג לאומי המציין את איחודה של ירושלים במלחמת ששת הימים, שהחלה ב-5 ביוני 1967. במשך 19 שנים (מאז מאי 1948) הייתה ירושלים עיר מחולקת: החלק המערבי של העיר היה בידי ישראל והחלק המזרחי, הכולל את העיר העתיקה, היה תחת השלטון הירדני.

ביום השלישי למלחמת ששת הימים, בכ"ח באייר תשכ"ז, בשעה עשר בבוקר, פרצו לוחמי חטיבת הצנחנים, בפיקודו של המח"ט מוטה גור, דרך שער האריות, אל העיר העתיקה והגיעו לרחבת הר הבית ולכותל המערבי.

כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים החליטה הכנסת על איחוד ירושלים. במסגרת זו קבעה הכנסת שהחוק והמשפט הישראלי יחולו על כל חלקי העיר, והכריזה על חופש דת ופולחן במקומות הקדושים לבני כל הדתות – יהודים, נוצרים ומוסלמים.

עוד קבעה הכנסת את התאריך כ"ח באייר כ"יום ירושלים", יום שנועד לציין את איחודה מחדש של העיר ואת הקשר ההיסטורי המיוחד של עם ישראל לירושלים לאורך כל הדורות. יום ירושלים קיבל תוקף חוקי בשנת 1998, באמצעות "חוק יום שחרור ירושלים", שבו הוא נקבע כחג לאומי, ובו נוהגים לקיים טקס ממלכתי בגבעת התחמושת לזכרם של הנופלים על הגנת העיר, מקיימים את צעדת ירושלים, את ריקוד הדגלים, וכן מספרים את סיפורי העיר.