כל תלמיד גן ילדים או בית ספר יסודי יודע כי האדמה שעליה אנו חיים ומי השתייה מזדהמים. דלק שדולף מתחנות תדלוק, ביוב, פסולת של מפעלים ושאר מקורות לא סימפטיים מזהמים את הקרקע ואת מאגרי מי התהום שלנו, אבל האם ידעתם שגם אוסף המשחות, הקרמים והחומצות הידוע בשם חומרי ניקוי, נכלל בחומרים המזהמים? כן, אקונומיקה במי התהום זה לא ניקיון. זה זיהום!
זה לא אומר שצריך להפסיק את מסורת ניקיון הפסח: קומו והטו שכם לעמול בחג החירות, שיהיה נקי. אך בואו נעצור ונבדוק איך לעשות זאת באופן המותיר גם סביבה נקייה יותר.
נתחיל עם השאלה המעניינת: מה אנחנו בעצם מנקים? מה זה לכלוך? קחו, למשל, נמלים על הרצפה במטבח, או במרפסת, זה לכלוך? צריך לרסס אותן ואז לנקות באקונומיקה ושאר חומרים מטהרים? אולי פשוט צריך לטאטא פירורים וכך לנמלים ולחרקים אחרים לא יהיה מה לאכול והם ייעלמו? ומה עם מכונת הכביסה? באמת צריך כוס של אבקת כביסה וכמה כפות של מרכך? אולי במחצית הכמות תצא הכביסה נקייה באותה מידה וכך נשתמש בפחות חומרים רעילים המגיעים אל מי התהום?
בואו נניח את הלכלוך לרגע על השולחן ונבחן אותו – יש לדעת, כי הלכלוך המסוכן באמת (מחלות, זיהומים) הינו ממקור אנושי, וגם מעט מחיות הבית. אבל אנחנו לא מחטאים את הידיים לאחר שלוחצים ידיים, לא מתקלחים אחרי שמלטפים את הכלב, ועד הקורונה גם לא חבשנו מסכות בפגישות עם קהל. אנחנו פשוט חיים עם זה, איכשהו.
הטבע פחות מלוכלך ממה שנדמה לנו. בחינה מדוקדקת תמצא כי נמלים, חול ואבק (שאינו מתעשייה) הינם לא יותר ממטרד. מותר לנקות אותם, אך לא צריך לטהר ולחטא. וכשמנקים אפשר פשוט לצמצם כמויות: פחות חומר ניקוי לרצפה (כמה טיפות של חומר ניקוי כללי מספיקות לדלי מים), קצת פחות אבקה במכונת הכביסה, ועוד יותר טוב - לעבור לחומרים טבעיים יותר ולא מזיקים דוגמת חומץ או סודה לשתייה, או חומרי ניקוי מחומרים פחות מזיקים, המופיעים כיום על מדפי החנויות. חומרי ניקוי תעשייתיים הנידפים ומתפרקים בחלל הסגור של הבית עשויים להוות סכנה לנושמים אותם, בעיקר לילדים!