צבע מן הטבע

כבר בתקופה קדומה החל האדם להפיק צבעים מהטבע במטרה לקשט וליפות את עצמו, את כליו ואת מלבושיו. הצבעים הטבעיים ששימשו בעת העתיקה הופקו משלושה מקורות עיקריים: מינרלים, בעלי חיים וצמחים. תחילה השתמשו בצבעים פשוטים מאוד, "צבעי אדמה", שהוכנו מתחמוצת ברזל, אך בהמשך החלו להפיק צבעים ממקורות רבים ובמיומנות גוברת תוך השגת גוונים חדשים, על ידי עירוב צבעים וחומרי גלם שונים. הצבעים שימשו בתחילה לצביעת הגוף, אך בהמשך גם לצביעת אריגים, כלים ועוד.

מרבית החומר הכתוב אבד במהלך הדורות, משום שהאומנים הקפידו לשמור על סודות המקצוע והעבירו אותם רק במסורת משפחתית, מאב לבן. ממקורות קדומים עולה כי קרוב לאלף צבענים טבעיים שונים היו בשימוש מאז שהחל האדם לצבוע.

בארץ ישראל ידועה הפקת צבעים ושימוש בהם כבר בתקופת התנ"ך, אולם ככל שהתפתח בארץ המסחר התחילו להגיע צבעים חדשים וטכנולוגיות הפקה חדשות. במקרא ישנם מספר אזכורים לשימוש בצבעים. למשל, בתיאור בגדי הכהן הגדול מוזכרים שלושה צבעים שהופקו מבעלי חיים: תכלת, ארגמן ותולעת השני. הם נחשבו לצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק: "וּמִן-הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, עָשׂוּ בִגְדֵי-שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ" (שמות ל"ט, א). יוקרם היה בשל תהליכי ההפקה המסובכים ובגלל הכמות הזעירה של חומר הצבע שאפשר היה להפיק מבעלי החיים. על כן הפכו בגדי הארגמן לסמל המעמד הגבוה.

על עולם הצבעים הקדום אפשר ללמוד ממקורות כתובים עתיקים נוספים: מהספרות התלמודית וחיבורים יוונים ורומיים. הפילוסוף היווני אריסטו כתב על שלושת המקורות ששימשו להפקת צבעים בתקופתו: "(דברים) רבים נצבעים על ידי פרחי הצמחים...עץ, עלים או פרי. רבים נצבעים על ידי אדמה.. ורבים על ידי דיו. רבים נצבעים על ידי מיצי חיות כגון: ארגמן על די מיורקס (חלזונות)".

אחד הפריטים הצבועים הקדומים ביותר התגלה במצרים: פיסת מחצלת אדומת שוליים מן התקופה הקדם שושלתית (4,000 לפנה"ס לערך). כמו כן נמצאו במצרים פיסות של בד אדום או חום שעטפו את המומיות, המיוחסות לתקופת השושלת המצרית (3,000 לפנה"ס לערך). בארץ ישראל נמצאו אריגים צבעוניים במערות מדבר יהודה, משערים שהם שייכים ללוחמי בר כוכבא.

המקורות העיקריים להפקת הצבעים היו, כאמור, מהצומח, החי והמחצב. הצבעים מהמקור הצמחי היו הנפוצים ביותר. הצבע הופק מחלקים שונים של הצמח; עלים, גבעולים, פרחים, שורשים, עפצים, פירות וקליפות הפרי. הצמח הנפוץ ביותר בעולם העתיק להפקת הצבע האדום היה פואת הצבעים, את הצבע היו מפיקים משורש הצמח.

להפקת הצבע הכחול שימשו שני צמחים: ניל הצבעים ("אינדיגו") ואיסטיס הצבעים, בשני צמחים אלו מפיקים את הצבע בעיקר מהעלים. ההפקה נעשתה על ידי טחינת העלים, השרייתם במים ולבסוף הוספת חומר בסיסי כמו אפר צמחי, שתן או מי סיד.

את הצבע הצהוב הכינו מהצמחים כרכום תרבותי וכּוּרכּוּם (התבלין), קורטם הצבעים, רימון מצוי, מקליפות הפרי; אגוז, מקליפה החיצונית הירוקה; עפצי אלון ואוֹג הבורסקאים, מהשורש והעלים.

צמחים נוספים ששימשו להפקת צבעים בימי קדם הם: הצמח כופר לבן, המוכר יותר בשמו העממי ערבי "חִינַה", אשר בשימוש גם בימנו, אבקת החינה בצבע החום-אדום מופקת מהעלים ומהשורש. ריכפת הצבעים, עליו, זרעיו וענפיו שימשו להפקת צבע צהוב.

הצבעים היקרים ביותר הופקו מבעלי חיים. העלות הגבוהה נבעה מכך שאפשר היה להפיק מכל חרק או רכיכה כמות מעטה של צבע ועל כן אריגים שנצבעו בהם היו נחלתם של העשירים ביותר.

תכלת ארגמן ותולעת השני: מקור הצבע התכלת והארגמן היה מחלזונות ימיים. בחוף הים תיכוני, הסלעי, חי חילזון טורף בשם ארגמון. מחילזון זה נהגו בימי קדם להכין את הצבע היקר ביותר, ששימש אצילים ומלכים – צבע הארגמן. בתורה נמנית התכלת בשורה אחת עם הזהב והכסף; "וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים" (שמות כ"ה, ג-ד). בזכות יוקרה נבחרה היא לשמש כחומר גלם לבגדי כהונה, לבניית המשכן ולציצית. שלושה מיני חלזונות שמהם מופק צבע הארגמן: ארגמון קהה קוצים, ארגמון חד קוצים וארגמון אדומת פה.

לארגמונים יש בחלל הגוף בלוטה גדולה המפרישה נוזל צהבהב בהיר שעם חשיפתו לאור השמש משנה את צבעו לוורוד ולאחר מכן לאדום כהה. כדי להפיק את הצבע נהגו לאסוף חלזונות חיים ולהוציא מהם את הבלוטה.
בחפירות ארכיאולוגיות בתל דור נחשפו מספר בורות אגירה מטויחים וכן שרידי צבע ארגמן שלפי דעת רוב החוקרים, בורות אלו שימשו במשך ההיסטוריה, החל מהתיישבות הפיניקים ועד לתקופה הביזנטית, לצורכי עיבוד צבע הארגמן. את חלזונות הארגמן אספו מחופי הכרמל, שם ניתן למוצאם גם כיום. אולם היום נחשב הארגמון לבעל חיים מוגן!

צבע השָני, בדומה לתכלת ולארגמן, נחשב לאחד הצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק. מקורו של הצבע במין כנימה שכונתה תולעת השני. בספרות המקרא מוזכרת תולעת השני כצבע אדום לאריגים יקרים. אריג הצבוע בשָני היה מבוקש על ידי הנשים וכמו הזהב, הוא נכלל בין מוצרי היוקרה שנלקחו בשלל במלחמות. הכנימה מזוהה על ידי החוקרים ככנימת הכרמיל מצויה על עצי האלון. בעבר היו מלקטים את הכנימות בשעות הבוקר המוקדמות. לאחר מכן היו מניחים אותן לייבוש בשמש. לאחר הייבוש היו טוחנים אותן לאבקה וכך היו משתמשים בהם לצביעה. הגוון המופק מהכנימות הוא אדום-כחלחל או אדום-כתום.

צבעי המינרלים הנפוצים והקלים ביותר להפקה ושימוש הם צבעי האדמה; גווני חום, אדום, כתום וצהוב המכונים אוכרה - אבקה שמופקת מתחמוצת הברזל המצויה בטבע. השימוש בהם פשוט. את גוש האוכרה היו כותשים עד לקבלת אבקה דקה, לאחר מכן היו מערבים במים או בשמן, וכך הצבע היה מוכן לשימוש. למשל מסלעי החמרה והטרה רוסה המצויים בישראל ניתן להפיק את הצבע האדום. מהחרסית את הצבע הירוק ומחול וגיר את הצבע הלבן- צהוב.

מינרל נוסף ששימש להפקת צבע היה הכַּחַל, זהו מינרל גופרת העופרת בשם גַלֶנַה. לאחר כתישתו מתקבלת אבקה כחולה המשמשת לאיפור העיניים, שלה גם ידועות סגולות רפואיות רבות.

• עיפרון שחור מן הטבע: שימו מקלות בתוך להבה בוערת, השגיחו שהעץ לא יישרף לגמרי. כמובן בזהירות רבה. עם הפחמים שנוצרו תוכלו לצייר בצבע שחור.
• צבע מבושל: חיתכו סלק או בצל או קליפות רימון או כרוב סגול או קליפות אגוזים או תבלין צבעוני ( כמו כורכום או פפריקה), או שקיות של תה. הניחו את החתיכות בתוך סיר. הוסיפו מעט מים והרתיחו את החומרים 20 דקות. אפשר להוסיף כף דייסת קורנפלור או סודה לשתייה. הוסיפו גם טיפ טיפונת דבק פלסטיק.מהסלק והכרוב תקבלו צבע אדום-סגולמקליפות הרימון תקבלו צבע כתוםמהבצל תקבלו צבע חוםמתבלין הכורכום צבע צהובמתבלין הפפריקה צבע אדמדםמשקיות התה תקבלו צבע חום

• גירים מן הטבע: קחו אבני גיר, נקו אותם מחול, בעזרת אבנים בחצר, שיברו את האבן עד שתגיעו לחלק הפנימי, הנקי ביותר. עם האבן שנותרה תוכלו לצייר בצבע לבן.
• צבע מעלים, פרחים: אספו עלים או פרחים (כמו עלי כותרת של צמח היביסקוס או וורד, כמובן לא לקטוף מהצמח אלא לאסוף מפרחים שנשרו על האדמה). הכניסו אותן לתוך כוס עם מעט מים. כתשו את הצמחים בעזרת מקל או אבן. לקבלת צבע חום, ניתן במקום עלים לשים אדמה.
• מכחולים מן הטבע: כמכחול ניתן להשתמש בענפים שונים, עלים או אבנים.ניתן גם לעשות חותמות מהטבע: אוספים עלים, אבנים או חותכים תפוח אדמה בצורות שונות, טובלים בצבעים שהכנתם ומחתימים על גבי פיסת בד, בריסטול או עץ.

• חגית שורק, איתן איילון, צבע מהטבע: על צבעים טבעיים בעת העתיקה, תל אביב 1993
• אביצור שמואל, אדם ועמלו, ירושלים 1976
• אילון איתן, "גנדרנות יקרה: צבעים טבעיים בימי קדם", טבע וארץ 261, (1993), עמ' 27-20
• עמר זהר, בעקבות תולעת השני הארץ ישראלית, נוה צוף-חלמיש תשס"ז