אם הייתם חקלאים בתקופה שבה בית המקדש עדיין עמד על תילו, הייתם עולים אליו בכל חג שבועות לתת מנחה מביכורי השדה שלכם, ובעיקר משבעת המינים שבהם התברכה הארץ, הלוא הם חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר, או ככתוב:" חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים, ח, 8).
אבל... בית המקדש חרב מזמן, וגם חקלאים כבר אין לנו מספיק, אולם המנהג דווקא כן קיים, ולמעשה הוא חזר לחיינו בזכות התנועה הקיבוצית, שבשנות העשרים של המאה הקודמת החליטה להחיותו: חברי הקיבוצים והמושבים היו יוצאים לתהלוכת שבועות בבגדים לבנים ועם סלי ביכורים, וטקס הבאת הביכורים הפך לסמלו של חג השבועות בארץ ישראל המודרנית.
מבחינה בוטנית, בתקופה שבין פסח לשבועות פורחים פרחי הזית והגפן, הרימון והתמר. התאנה חונטת את פגיה (הפגה היא התפרחת של התאנה, וזמן החנטה הוא פרק זמן בו הופך הפרח לפרי) וגרעיני השעורה והחיטה מתמלאים. מעניין לציין ששבעת המינים מבשילים על פי סדר הופעתם בפסוק זה, מלבד החיטה, שמבשילה אחרי השעורה, אך מוזכרת לפניה.
אז מיהם שבעת המינים, מה מייחד כל אחד מהם ומהי "ארץ זבת חלב ודבש"?