פרח החצב שופע צוף רב ופרוש לרווחה, ואין לו מנגנונים מתוחכמים למניעת שוד-צוף. לכן הוא זוכה לביקור של מגוון גדול של חרקים, והוא פרוץ לכל דיכפין, כולל חרקים לא מתוחכמים ופחות יעילים כמאביקים, כצרעות וזבובים. אלה שאינם יעילים בהפריה נחשבים "שודדי-צוף", שאינם מביאים תועלת לצמח.מתברר כי לחצב אין ברירה והוא משתמש גם בעיקרון של "ליתר בטחון" בהאבקה גם ברמה גבוהה יותר: נוסף להאבקה בידי חרקים הוא נוקט גם מידה מסוימת של האבקת רוח, ואפילו מעט האבקה עצמית. מבין החרקים השונים שנמצאו בפרחי החצב נודעת חשיבות להאבקה בעיקר לדבורי-דבש, צרעת הפלך, צרעה מזרחית, ואולי גם לתנשמית (מין עש). מבקרים אחרים ראויים להיחשב בעיקר "שודדי-צוף", שאינם מועילים להאבקה, כגון נמלים, זבובים (זבוב הבית, זבוב-בשר) ודבורים בודדות קטנות, שאינן מסוגלות להאביק בגלל גודלן, כי אינן מגיעות לצלקת בשעה שהן גומאות צוף או מלקטות אבקה.