בארץ ידועים כ-20 מינים של ציקדות, וכולן יבשתיות וצמחוניות. הן ניזונות ממוהל הצמחים שהן מוצצות בעזרת חדק המוחדר אל מתחת לקליפה הקשה והיבשה של הצמח. מקור שמה של הציקדה הוא בשפה היוונית, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהשם מזכיר גם את קול זמרתה – ציק, ציק, ציק, ציק...
לדברי פרופ' צבי מנדל, הציקדה נפוצה בכל אזור הים התיכון ויש לה חיבה רבה לעצי האורן המככבים ביערותינו. זו כנראה הסיבה למקהלה הקולנית המקבלת את פנינו בהגיענו אל יערות קק"ל בעונת הקיץ, ולא, הציקדות לא גורמות נזק לאורנים.
ולמי שמתבלבל בין הציקדה לצרצר – הנה שני סימנים להבדלה:
- הצרצר הוא חרק פעיל-לילה ואילו הציקדה פעילת-יום, ולכן יישמע קול זמרתם בשעות שונות.
- תדר השירה של הצרצר גבוה משל הציקדה. את זו האחרונה תמצאו בין זמרי האלט והבס, ואילו הצרצר ימלא את שורות הסופרן.
ולמי שאף על פי סבלנותו לא מצליח לראות את הציקדה, נסו לחפש, כך לפי פרופ' מנדל, את הנשלים של הזחל (שצורתו דומה לבוגר רק ללא הכנפיים), שנשארים דבוקים לקליפות האורנים,
כפי שנראה בסרטון זה.
נחתום את הכתבה במילותיו של אמוץ כהן מתוך ספרו "חרקים": "בראשית יולי הן מופיעות ורושמן ניכר עד סמוך לסוף הקיץ בספטמבר. אז מסתתמת שאגת הקיץ שלהן ונראים ראשוני אותות הסתיו. הדומייה המשתררת בחלל האוויר אחרי השתתקותן מעוררת געגועים על קיץ ירוק, זוהר, חם שבא לקצו".