מאת: ענבר מעיין
אוהבים נחשים? הגעתם לכתבה הנכונה, כאן תוכלו להכיר את הזוחל הארוך והמתפתל הזה, וגם את שכנו העקרב.
בארץ חיים 41 מינים של נחשים, תשעה מתוכם ארסיים. הצפע הארץ ישראלי הוא הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל, והוא האחראי העיקרי לרוב המכריע של ההכשות.
הצפע, כמו כל הנחשים, הוא זוחל פויקילותרמי, כלומר, שאין לו מערכת פיזיולוגית שמאפשרת לו לשמור על חום גופו. בימי החורף, כשמזג האוויר קר, הנחשים מתחבאים ורמת הפעילות שלהם נמוכה מאוד, אבל כשהאביב מגיע והימים מתחילים להתחמם יוצאים הנחשים ממנוחת החורף שלהם. הם רעבים מאוד ומחפשים מזון, מוצאים בני זוג, מזדווגים ומטילים ביצים, אשר בוקעות כמה חודשים אחר כך. הצפעים לא דוגרים או משגיחים על הביצים, וכשהנחשים הקטנים בוקעים מתוכן, הם מוכנים לחיים עצמאיים. הם נראים ומתנהגים בדיוק כמו נחשים בוגרים, רק קטנים יותר. גם נחש שזה עתה בקע יודע לטרוף ולהכיש (אם כי, כמות הארס שיש לו נמוכה בהרבה). גם הנחשים הקטנים מתפזרים בשטח ומחפשים מזון. הם יחפשו מקומות בהם חיים מכרסמים כמו עכברים וחולדות: מתחת לבתים, במחסנים, לולים ועזובות, ובמיוחד בקרבת האדם.
ויש גם נחשים שרבים על טריטוריה. צפו בסרטון המדהים הזה שמתעד שני זכרים של זעמן (הנחש הארוך ביותר בישראל) רבים על טריטוריה:
הסיבה הראשונה לעלייה במספר ההכשות בזמן הקיץ, היא שפשוט "התחילה העונה". יחד עם זאת, ייתכן שהקיץ החם ובקיעת ביצי הנחשים הם לא הסיבה היחידה. הכחדתם של אויביו הטבעיים של נחש הצפע עשויה גם היא לתרום למצב. דוגמה לכך היא הזעמן השחור, הגדול בנחשי ישראל, שיש לו תפקיד חשוב בהדברת מזיקים: הזעמן טורף לא רק את עכברי השדה, אלא גם את נחשי הצפע. בניגוד לצפע פעיל הלילה, הזעמן הוא נחש פעיל-יום שאינו ארסי, והוא הורג את טרפו בנשיכה. שינויים טבעיים בגודל אוכלוסיית הזעמנים, או הכחדה שלהם על ידי האדם, יכולים לגרום באופן עקיף לעלייה במספר הצפעים. גורם נוסף נעוץ בצמצום שטחי מחייה של הנחשים בעקבות בנייה ופיתוח הארץ.
הפתן השחור הוא נחש ארסי שחי בחולות ובאזורים סלעיים בכל הארץ. גם הוא, כמו הצפע, נמשך לאזורים מיושבים. במשך היום שוהה הפתן השחור במערות ובנקיקים. הפתן נוהג לזחול מתחת לפני הקרקע, ולכן יש לו ראש צר ומחודד ועיניים קטנות שראייתן חלשה. הפתן משתמש בחוש הריח המפותח שלו כדי למצוא ולצוד את טרפו: מכרסמים, ציפורים, לטאות ועכברים. לאחר שמצא טרף, מכיש אותו הפתן הכשה ארוכה, ורק לאחר שמת, בולע אותו באיטיות. שיני ארס של הפתן נמצאות בחלק האחורי של הלסת, לכן, כדי שהארס יוחדר לגוף קורבנותיו עליו לאחוז בהם ביציבות ולאורך זמן. בזמן הזה הקורבן יכול להשתחרר מהנחש עוד בטרם חדירת הארס.
גם שרף עין גדי הוא נחש שחור וארסי מאוד. זהו מין אנדמי, כלומר, תוכלו למצוא אותו אך ורק בישראל, באזורים מדבריים. מבנה ראשו צר וארוך והוא מיוחד בדרך ההכשה "המנומסת" שלו: שרף עין גדי מכיש בפה סגור! בזמן ההכשה, אחת משתי שיני הארס שלו נשלפת מצד פיו, והוא מכיש הצידה. הכשה כזאת מתאימה לציד של מכסמים ולטאות בתוך מחילות, לעומת הכשה קדימה בפה פתוח שמתאימה יותר לציד על הקרקע.
כדי להימנע ממפגש עם נחש, יש להקפיד שלא להסתובב באזורים צמחייה סבוכים. בטיולים, נעלו נעליים גבוהות ולבשו מכנסיים ארוכים. אל תדחפו ידיים למחילות וגומחות, ואל תרימו אבנים. בבית, נסו ליצור סביבה שאינה מזמינה נחשים: גזמו שיחים ועשבים גבוהים. אל תשאירו בחצרות ערמות אשפה וגזם. אם יש לכם מחסן – נקו וסדרו אותו, והקפידו להדביר חולדות ועכברים.
גם אם תקפידו על כל ההנחיות האלה, יכול להיות שיום אחד בכל זאת תמצאו את עצמכם פנים מול פנים עם נחש. דמיינו איך אתם נראים מנקודות מבטו: גבוהים מאוד, מוזרים ומפחידים. קשה לכם אולי להאמין, אבל הנחש פוחד מכם כהוגן. הוא יבחר להכיש רק אם ירגיש שאין לו ברירה. אם הוא יכול - הוא יעדיף תמיד לברוח, והכי כדאי לנו פשוט לאפשר לו להסתלק. אם נתקלתם בנחש, הימנעו מתנועות פתאומיות שיבהילו אותו. עצרו במקומכם או היסוגו לאט והניחו לו למצוא לעצמו נתיב מילוט. אחר כך, התרחקו לכיוון ההפוך. בשום אופן אל תתקרבו לנחש, ואל תנסו לתפוס או לגעת בו. כל הנחשים בארץ מוגנים על פי חוק הגנת חיות הבר האוסר ללכוד אותם או לפגוע בהם, לגדלם או לסחור בהם. לוכדי נחשים מקצועיים מקבלים היתר מיוחד ללכידת נחשים מרשות הטבע והגנים, ואתם יכולים להתקשר ללוכד כזה, שיתפוס את הנחש.
אם, חס וחלילה, מישהו בסביבתכם הוכש, חשוב קודם כל להרחיק אותו מהנחש כדי למנוע הכשות נוספות. בהלה, ריצה, הליכה ואפילו עמידה מגבירות את זרימת הדם, ולכן מזרזות את התפשטות הארס ואת חומרת הפגיעה. השתדלו להרגיע את הנפגע ולהשכיב אותו, ואם ההכשה היא ביד או ברגל, נסו לקבע את האיבר כך שלא יזוז. הארס יגרום להתנפחות ובצקות, ולכן הורידו טבעות, צמידים ושעונים, ופנו את הנפגע מיידית לבית החולים. אסור לחתוך או למצוץ את מקום ההכשה, לקרר בקרח או לחטא באלכוהול, ואסור בשום אופן לחסום את כלי הדם בחוסם עורקים או ורידים. גם במקרה של הכשה, אל תנסו לתפוס את הנחש. שננו את הצבע, הצורה והגודל שלו. זה יעזור לרופאים לזהות את הנחש ולטפל בנפגע בהתאם.
כמו הנחשים, גם העקרבים מתעוררים בקיץ מתרדמת החורף שלהם, המכונה "היברינציה". בארץ חיים 21 מני עקרבים. כל העקרבים ארסיים, אבל מינים ספורים מסוכנים לאדם, ביניהם העקצן הצהוב (המכונה גם עקרב צהוב מצוי), קטלן דו גוני (שצבעו שחור) וקטלן עב-זנב (שצבעו חום). במהלך היום מסתתרים העקרבים מתחת לאבנים, ורק עם רדת החשכה יוצאים לחפש מזון. העקרבים ניזונים משלשולים, נדלים, עכבישים וחרקים שונים. לכל העקרבים יש בלוטת ארס בקצה "הזנב" המחוברת לעוקץ, מתוכו מזריק העקרב לטרפו ארס שגורם לפגיעה במערכת העצבים ולשיתוק. את הטרף המשותק גורר העקרב למקום מסתור, שם הוא אוכל אותו.
איך נזהרים? – גם כאן השיטה היא כמו עם הנחשים, יש לשמור על סדר וניקיון!
שמירה על הניקיון מונעת הגעתם של חרקים המשמשים לעקרבים כמזון ושמירה על הסדר בחצר מונעת יצירת מקומות מסתור שעקרבים אוהבים כמו ערמות של קרשים, אבנים וסבכי קוצים.
בזמן שמסדרים את החצר מומלץ בחום להימנע מהרמת עצמים גדולים כמו סלעים עם הידיים, יש להיעזר במוט.
העקרבים חיים בכל הארץ, מהחרמון והגולן, דרך הגליל והעמקים, הכרמל ומישור החוף, הנגב, בקעת הירדן והערבה. גם כאן כדאי להיות זהירים: אם אתם ישנים תחת כיפת השמיים, פרסו את שק השינה שלכם רק לפני שאתם נכנסים לתוכו. בבוקר, נערו היטב את הנעליים והבגדים לפני שתלבשו אותם, וכמובן - הימנעו מללכת יחפים בשטח פתוח.
לאדם, עקיצה של עקרב תגרום לכאבים חזקים, חוסר שקט, נפיחות ואודם, ולעיתים גם להזעה ולהקאות. הטיפול בעקיצה דומה לטיפול בנשיכת נחש: פינוי מהיר לבית החולים, קיבוע האיבר הנגוע והרגעת הנפגע.
הקיץ הגיע והחופש הגדול כבר כאן. צאו לטייל, אבל הקפידו להיות ערניים וזהירים. זכרו: אתם לא היחידים שיוצאים מהמחילות כשהקיץ מתחיל.