העונה הקרה

כמו הרבה דברים בחיים גם את התנהגות עולם החי בחורף אפשר לחלק לשלוש: אלה שמתחפרים לשנת חורף, אלה שמנסים לשרוד את הקור והלחות בדרך הטובה ביותר, ואלה שמתנערים מתנומת הקיץ ויוצאים במרוץ להזדווגות ורבייה.

הראשונים במרוץ ההזדווגות הם החלזונות. לא כולם יודעים אבל חלזון הוא יצור דו מיני: גם בנטיות, אבל גם ביכולות. הרכיכה המופלאה הזו מסוגלות גם להפרות בזרעה חלזון אחר וגם להטיל ביצים. כך נחסכת מן החילזון הדילמה: למי למהר ולזחול? בעל החיים הפעיל רק בעונת הגשמים ממהר לצאת מהמחילה הנוחה שבאדמה. הקרום הגירני שהגן עליו מפני העונה החמה נמס עם טיפות המים הראשונות, וחיש מהר נפגשים אלו עם אלו החלזונות, וחדי העין יבחינו מיד לאחר הגשם בחלזונות זעירים ושקופים, המתחבאים בבסיס עלי הפקעות.

בעלי חיים אחרים שמנצלים את מחול הגשמים הם סרטני המים הזעירים - הדפניות - המתגוררים בשלולית. יצורים מתוחכמים אלה הטילו ביצי קיימה בטרם התייבשה השלולית. הדפניות עצמן מתות כאשר השלולית מתייבשת בסוף העונה, אבל ביצי הקיימה שהטילו מתעוררות אחת אחת לחיים במקביל לקצב התגברות הגשמים. אנחנו חבים לדפניות את היכולת לנצל מזונות זעירים כמו חיידקים ואצות ול"העבירו" במעלה "פרמידת המזון" לבעלי חיים גדולים יותר. העופות המבקרים בשלולית עוזרים ליצורי מים זעירים אלה לעבור דירה משלולית לשלולית.

בעלי חיים נוספים שמצטרפים לחגיגות החיזור בעונת הגשמים הם הדו-חיים. המיוחדים שבהם הם הסלמנדרות והטריטונים, שוכני המים המתוקים, שאותם ניתן למצוא צפונית לאזור הכרמל. הטריטון פעיל לילה לרוב, ואת תקופת הקיץ מבלה בשינה. למרות שהוא מסתגל יפה גם לפעילות ביבשה, עניין הרבייה הוא נושא מאוד רגיש אצל אצלו. הנקבה זקוקה לטמפרטורה של 18 מעלות צלזיוס, לא יותר ולא פחות כדי להטיל את ביציה, וקצב התפתחות הראשנים תלוי בקצב התייבשות מקווה המים: בין שלושה שבועות עד לשלושה חודשים. ככול שיש לטריטון זמן רב יותר להשלים את הגלגול מראשן לבוגר, כך ירבו סיכוייו לשרוד את הקיץ.
הטריטון הזכר מוכר כדו חי דמוי לטאה שחורה שעוטה עליו בעונת החיזור הרטובה מעטה דמויי דרקון.

את חברתו הסלמנדרה הכתומה, אנחנו מכירים כגברת שאצלה הצבעים שחור-צהוב כתום תמיד באופנה. סגנון החיים של הסלמנדרות דומה לזה של הטריטונים, אלה שהן מזדווגת לאחר ההשרצה, והנקבות נכנסות להריון הנמשך כעשרה חודשים. בגלל היעלמותן בקיץ והופעתן בחורף, מכנים אותן ערביי האזור "כלבי מים" או "כלבי האש" ואמונות מסורתיות מספרות שמקורן בטיפות הגשם או מהאש שבקרני השמש.

הפוכים מיצורים אלו הם בעלי החיים שנכנסים ל"שנת החורף" שלהם, שהיא למעשה מצב של פעילות מטבולית מזערית. הנחשים, בעלי הדם הקר, נמנים בין יצורים אלה, ובעל חיים נוסף שחשוף להפרעות בשנת החורף שלו, ועל כן, בעונה זו מרחפת עליו סכנת מוות הוא העטלף! היונק המעופף והחברותי הזה מאט את קצב פעימות ליבו מ- 1,000 פעימות לדקה במצב רגיל, ל-10 פעימות בזמן תרדמת החורף.

עטלפי החרקים הם בעלי חיים להקתיים שוכני מערות, ועל כן מי שנכנס למערת עטלפים בחורף, מסכן בבת אחת מאות עטלפים. עטלף שהתעורר משנתו, לא יכול לתפקד במצב הפיזי שבו הוא נמצא, ועטלפים רבים מוצאים את מותם פשוט בנפילה מהתקרה. עטלף חרקים ששבר את כנפו (בניגוד לעטלף פירות שניתן להזין במי סוכר) אי אפשר להציל, משום שהוא ניזון בתעופה בלבד. וכך גם אם כנפו תתוקן הוא ימות מרעב. על כן, הימנעו מכניסה למערות עטלפים בין החודשים נובמבר לאפריל!

בין בעלי החיים שנאלצים פשוט לשרוד את העונה הקרה נמנים היונקים הגדולים והציפורים שחורפות בארצנו. לציפורים החורף לא מהווה בעיה, וכיסוי הנוצות שלהן מבודד אותן היטב מהקור. הבעיה שלהן היא כיצד למצוא מזון בחורף, ועל כן ציפורים אירופאיות רבות עושות את חופשת החורף בארץ כאשר החרקים באירופה נכנסים לתרדמה (רק ציפורים מעטות בארצנו נודדות בחורף דרומה ליבשת האפריקאית כי הטרף המועדף עליהן נכנס לתרדמה או מוריד פעילות, בניהן השרקרק זולל הדבורים והחיוויאי דורס הנחשים).

מי שרוצה, יכול להכין בקלות פשטידה שתעזור לציפורים רבות יותר לשרוד את העונה הקשה: מחממים ומערבבים יחד שלל חומרים מלאי אנרגיה: שאריות לחם, מרגרינה, שומשום, שאריות פירות ועוד, את העיסה המומסת ממלאים באצטרובלים וקושרים על העצים בחוט מספיק ארוך כדי שהחתול של השכנה לא יוכל להגיע למעדן.

גם מרבית היונקים הגדולים כחזיר הבר וכתנים לא ממש מוטרדים מהגשם, הם מוגנים בפרווה עבה ובמקרה של גשם חזק הם פשוט מתנערים ניעור הגון ומייבשים את הפרווה. השועל מפונק עוד יותר, הוא מרפד את המחילה שלו ונהנה מחורף נעים וחם.

החולד הוא אחד המעניינים שבין היונקים. שוכן קרקע עיוור זה, שמבלה את מרבית ימיו בחפירת מחילות ובזלילת פקעות ושורשים, אינו חביב במיוחד על החקלאים. החולד הוא בין היחידים שבוחרים להמליט ולדות דווקא בעונה הקרה וזאת בשל שפע המזון שהוא אוהב כל כך. כדי להגן על הולדות מפני הקרקע הרטובה, הנקבה בונה ארמון לתפארת. תל אדמה מעל לפני השטח ומכינה בו מערכת של חדרים ומחילות: חדר לקטנטנים, מחסני מזון, וגם- חדר לפינוי הצרכים! … בחורה היגיינית.

ובעולם הצומח? לרוב הצמחים בארץ החורף הוא עונת השגשוג והפריחה, המים מצויים בשפע וגם מזג האוויר לא ממש קר. רוב הצמחים העונתיים לא שורדים את הקיץ דווקא, ועל כן הנוף בקיץ הוא יבש וקוצני. יש מעט עצים שעומדים בשלכת בחורף הישראלי, וגם אלה – ברובם שומרים על לוח הזמנים של ארצות הצפון שם מוצאם. והגיאופיטים? צמחי הבצל והפקעת הם צמחי החורף המובהקים: החצב, הצבעוני, הנרקיס ,הסייפן, הכלנית, הרקפת הסתוונית והכרכום, מוכרים לנו בשל יופיים. אבל גם: תפוח האדמה, הבטטה והגזר (שהם שורשים מעובים כמו גם הפקעות), בצל הגינה והשום. יפים או טעימים, לכולם אותו הפטנט: הם מכילים אברי אגירה תת קרקעיים המשמשים לאגירת מזון. האגירה מתבצעת בעונה הגשומה לשימוש הצמח בעונת הקיץ.

והנה המלצה טובה לחורף: בניגוד למה שמקובל לחשוב, החורף היא עונה מצוינת לטיול. מומלץ מאוד לצאת ולטייל, ליהנות משפע של מים זורמים, מעיינות מלאים ופריחות מרהיבות. ואם הטיול נעשה מעט רטוב וקר - לחזור הביתה וליהנות ממרק בצלים ושורשים טעים וחם.

עוד כתבות חורף:

העונה הקרה | חורף חם ובריא | שלושה חודשים של חורף