תורת ניהול היער, שגיבשה
קק"ל בשנת 2013, מציגה את העקרונות וההנחיות לניהול היער בישראל, מגדירה את מטרות הייעור בארץ, את סוגי היערות ועקרונות תכנונם וניהולם ומפרטת גם את כלי הממשק שבהם יש להשתמש באזורים השונים.
בעשורים האחרונים, עם ההכרה הגוברת ביחסי הגומלין המורכבים המתקיימים בין פעילות האדם לבין הסביבה והטבע, התפתחה בקק"ל גישה המשלבת בין צורכי האדם לבין הצורך להבטיח את המשך קיומם של המערכות האקולוגיות הטבעיות והמגוון הביולוגי המרכיב אותן.
כיום מבינים שגם לשטח עם צמחייה נמוכה או ללא צמחייה כלל יש ערך אקולוגי, והוא חשוב להמשך קיומה התקין של סביבה טבעית, בריאה ומאריכת ימים.
בעקבות תובנה הזו גיבשה קק"ל את תורת ניהול היער, והיא מנהלת את השטחים שבאחריותה בהתאם לעקרונותיה. במסגרת תורה זו גופי התכנון קובעים לכל שטח ייעוד, והיערן שואף להשיג אותו בטיפול בשטח.
לצורך כך הוגדרו שבעה ייעודי יער: יער רב-תכליתי, נופש וטיילות, מורשת ותצורות נוף ייחודיות, אזורי חיץ לאש, ערכי טבע ובתי גידול ייחודיים, יער קהילתי ומחקר. רוב שטחי קק"ל מנוהלים כיום כיער רב-תכליתי, שנועד לשמור על רצף השטחים הפתוחים.
ניהול השטח מתבסס על מספר עקרונות, ובהם: התערבות פחותה ככל האפשר; תפיסת היער כמערכת אקולוגית שלמה הכוללת לא רק עצים, אלא את כל הגורמים הדוממים והחיים הנמצאים בו (מים, קרקע, צמחים, בעלי חיים, פטריות וכן הלאה); ניהול עקבי של השטח בהתאם לייעוד שלו; ניהול יערות ושטחים פתוחים קיימים ומִזעור ההקמה והנטיעה של יערות חדשים.