דף שיח: העלייה לבית אשל

*תוכני הפעילות מיועדים לצורכי הדרכה והוראה בלבד, ואין לעשות בהם כל שימוש אחר מעבר לשימוש זה

בתקופת מלחמת העולם השנייה, לקראת אפשרות של חלוקת הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית, החליטה הנהגת היישוב היהודי לקבוע נוכחות בנגב כדי להבטיח את צירופו למדינה היהודית העתידית.

הנהגת היישוב החליטה להקים שלושה מצפים בנגב על מנת לבחון את הקרקע והאקלים לקראת התיישבות עתידית, לבצע ניסויי חקלאות ולבדוק אפשרויות התיישבות במרחבי הנגב ואת תגובת הבריטים למהלך כזה.

בקיץ 1943 הגיעה חבורה קטנה של גברים צעירים, חברי ארגון היוגב, לאדמות א-סיר, מרחק קצר מהעיירה הערבית באר שבע, להקים, שם במדבר, את המצפה השלישי מבין שלושת המצפים שהוקמו בנגב – מצפה בית אשל.

זהו סיפור מעורר השראה על חלוציות – סיפור שבמרכזו חבורה קטנה של נערים ונערות צעירים בני 17.5–20, חדורי שליחות, אמונה וחזון. זהו סיפור על גבורה ואומץ ועל עמידה עיקשת ונחושה בתנאים קשים לטובת הכלל.

בקשו מהמשתתפים לדמיין את עצמם, נערים בני 17.5–20, נקראים לביצוע משימה דומה של הקמת יישוב במדבר, או משימה אחרת, לפי צו השעה. נערים צעירים, ללא ניסיון, אמצעים ומשאבים העוזבים את הבית ויוצאים אל הלא נודע.

 חיי היומיום בבית אשל, 1945. צילום: יעקב רוזנר, ארכיון הצילומים של קק"ל

• מה מביא נער או נערה צעירים לעזוב את ההורים והבית הנוח וללכת למשימה כה קשה?
• מה לדעתכם "החזיק" את החבורה בתנאים הקשים? השליחות? החברים?
• מה הייתה השפעת התקופה – תקופת מלחמת העולם השנייה ומגבלות הספר הלבן – על הצורך "לעשות מעשה" ועל הנכונות להקריב מעצמך ולצאת למשימה הקשה?
• האם אחראי לשלוח נערים כה צעירים וחסרי ניסיון למשימה כזאת?איזו השפעה הייתה לגילם הצעיר של החלוצים במדבר וחוסר ניסיונם על מילוי המשימה?
• מה נתן להם את הכוחות להתמודד עם הקשיים?
• מהו חלקם של כל אחד ואחת מחלוצי וחלוצות בית אשל להצלחת החיים במקום?
• בעדותו של זאב גרוזובינסקי נאמר כי גם בעת ההיא לא כל בני הנוער היו כמותם ועסקו בשליחות הציונית. היו שחיו את חייהם ודאגו לעצמם. האם אתם רואים תופעה כזאת גם היום? אילו תחושות היא מעוררת בכם?
• האם אתם הייתם נרתמים, מקריבים את שנותיכם היפות, לטובת משימה כה קשה ותובענית שלא ברור כלל שתצליח אם הייתם חיים בתקופה ההיא? וכיום?
• מה היא כיום, בימינו אנו, נתינה למען הכלל? מה היא המשימה הלאומית?
• מה צריך לקרות כיום לכל אחד ואחת מאיתנו, במציאות הסובבת אותנו, כדי שנצא מאזור הנוחות שלנו ונקריב את עצמנו לטובת הכלל?

בית אשל היום. צילום: אלבטרוס, ארכיון הצילומים של קק"ל

השמיעו את השיר "שיר בבוקר בבוקר" (פתאום קם אדם ומרגיש כי הוא עם) של אמיר גלבוע.

השיר נכתב בשנת 1953 על ידי אמיר גלבוע, שעלה ארצה מאוקראינה בשנת ‏1937 בגיל עשרים ממניעים ציוניים (שש שנים לפני העלייה לבית אשל). משפחתו של אמיר גלבוע נספתה כולה בשואה.
השיר מתאר התעוררות של אדם ושל עם ויציאה לדרך חדשה – דרך אופטימית של האדם, העם והטבע המתחדשים. השיר מחבר בין חוויות העם לחוויית הפרט – האדם, ומייצג התעוררות לאומית ולא רק אישית.

• מהי המשמעות של "קם בבוקר"? האם "בוקר" כהתחלה חדשה הוא תמיד שמח, וחגיגי? ראינו בעדויות אנשי בית אשל גם חששות, בדידות וציפייה...
• מהי המשמעות של "להרגיש עם"?
• כיצד ייתכן שהאדם קם בבוקר ולפתע מרגיש כי הוא עם?
• האם ה"אדם" הוא עם לבדו – עם של אדם אחד?
• מתי אתם – באילו זמנים, תקופות, אירועים – הרגשתם "עם"?
• האם השיר מתאים גם לימינו?

לסיום הקריאו את הקטע שכתב שמואל סגל מתוך ההקדמה לספר על חלוצי בית אשל:
"תרומת שלושת המצפים ליישוב הנגב היא בעצם הפריצה הנועזת אל הנגב...
מדובר בקבוצת צעירים אידיאליסטים, תמימים, חרוצים ונאמנים למשימה, שגילו נחישות רבה להקים בנגב את ביתם, בלי לטפוח לעצמם על השכם. על הצלחתם לשרד את תקופת המלחמה, הם ראויים למלוא ההערכה והכבוד. אנשים אלו ראויים לכך שההיסטוריה לא תתעלם מהם ולא תפסח עליהם. נראה שזהו "הרגע האחרון" לתת להם את הכבוד שלו הם ראויים."
שמואל סגל, מתוך ההקדמה לספר "מצפה בית אשל, חלוצים במדבר"