טקסטים יפים ומעוררי השראה לפסח

אסופת טקסטים מעוררי השראה ממקורות שונים לשימושכם בפעילויות פסח
*תוכני הפעילות מיועדים לצורכי הדרכה והוראה בלבד, ואין לעשות בהם כל שימוש אחר מעבר לשימוש זה
פֶּסַח,
עַם שׁוֹמֵר
בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים אֶת יוֹם
צֵאתוֹ מִבֵּית עֲבָדִים.
וְדֶרֶךְ כָּל מְחִלּוֹת הַשִּׁעְבּוּד,
הָאִינְקְוִיזִיצְיָה, הַשְּׁמָד וְהַפְּרָעוֹת
נוֹשֵׂאת הָאֻמָּה בְּלִבָּהּ
אֶת הַגַּעְגּוּעִים לַחֹפֶשׁ
בְּזִכָּרוֹן עַתִּיק
אֲשֶׁר כֻּלּוֹ מֻפְנֶה לִקְרַאת הֶעָתִיד.
מֵאָבוֹת אֶל בָּנִים, דֶּרֶךְ כָּל הַדּוֹרוֹת,
נִמְסַר דְּבַר יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּזִכָּרוֹן אִישִׁי
אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַחְוִיר וְאֵינֶנּוּ דֵּהֶה.
אֵיזֶה יֵצֶר חֵרוּת עָמֹק טָבוּעַ בְּלֶב עָם,
שֶׁיָּכוֹל הָיָה בַּאֲבִיב יָמָיו לִיצֹר
יְצִירָה כָּזֹאת וְלִמְסֹר אוֹתָהּ מִדּוֹר לְדוֹר.
ברל כצנלסון
צילום: pexels
לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה ,"מייפלאואר".

היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת? וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אוניה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים:

השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים.

דוד בן גוריון (מתוך נאום בפני ועדת החקירה של האו"ם, 1947)
שפוך אהבתך על הגויים אשר ידעוך
ועל ממלכות אשר בשמך קוראים
בגלל חסדים שהם עושים עם זרע יעקב
ומגינים על עמך ישראל מפני אוכליהם.
יזכו לראות בסוכת בחיריך ולשמוח בשמחת גוייך.
 
שפוך אהבתך, הוספה שנמצאה בכתב יד של הגדה לפסח מ-1521 המיוחסת לנכדו של רש"י

בכל דוד ודור / אור אדם

בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
בכל דור ודור חייב אדם לשוב ולהינתק מכבלי עבדות, מן הפרך שהוטל עליו,
למרוד במקדשי דעות קדומות, ולפרוץ מן ההסגר קדימה – אל המרחב, אל החופש.

בכל דור ודור, כשאדם יוצא אל החופש הזה, הוא מגלה מדבר.
הוא מגלה בחופש ריקנות והבל. והזכרונות על ארץ מצרים שלו צפים ועולים.
מה טובו הכבלים, המאכלים, המחסה משטפונות, ומיובש העונות.
והמדבר – חופש מוחלט ללא אחריות – נעשה לו לאדם הפקרות.
ובני חושך גוברים על בני אור, ואין דין ואין דיין, ואדם לאדם זאב.

בכל דור ודור חייב אדם לבחור.
ורק בעת בחירה מגלה אדם את חרותו.
וכאז, בין כל הררי שממון,
בוחר לו אדם את הר סיני שלו, ושם מעצב תורתו, וידבוק בה.
היא הנותנת לו כח ולב, מאור בחשיכה וסיבה להשכים עם שחר ולהתרצות עם ליל.

ואני אומר, בכל יום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
ובכל יום לנתץ מזבחותיו של אמש,
ובכל יום לברוח אל המדבר,
ובכל יום לבנות לו בית ותורה של מחר,
ובבטחה להלך בדרכו.
ההגדה מבקשת אותנו לספר מחדש, כאן ועכשיו, את סיפור הולדתנו, חניכתנו והתהוותנו, וכל פעם מחדש ללמוד ולהבין ולהכיל משהו נוסף, אחר, חדש, על הביוגרפיה הקולקטיבית שלנו, ועל האופן שבו הביוגרפיה הזאת פועלת ומשפיעה עלינו גם עכשיו. כמו בטיפול פסיכולוגי, אנחנו מצטווים לשוב ולהיזכר בכאבי הלידה והילדות, לחוש אותם בכל שנה מחדש, ולהעניק להם פשר ומשמעות אקטואליים.

ההגדה מספרת לנו שחוויית יסוד של ניצול והתעללות מחייבת אותנו כבוגרים לא לנצל, לא להתעלל, להיות אמפתים לחלש. והדברים מנוסחים במפורש שוב ושוב כבר בתורה: "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב, כ), ואפילו יותר מזה: "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י, יט), ועוד ועוד.

המסר העל זמני והנכון תמיד הזה, נכון היום ואולי יותר מאי פעם עם רבבות העובדים והעובדות הזרים החיים כאן, עם העוני הגובר, עם המוני העולים המתקשים להשתלב כאן, עם הערבים החיים בתוכנו. אבל המקום שבו נדרשת האמפתיה שלנו יותר מכל, ושבו הכי קשה וגם הכי חשוב למצוא אותה, הוא כמובן בבית ובמעגלי החיים הפרטיים שלנו, עם החלש והפרטי של כל אחד מאיתנו. הילד המורד שלי, התלמיד החלש בכיתה, המשפחה הדחויה בקהילה, הם גרים פנימיים, הם הגרים הפרטיים שלנו, גרים המאתגרים אותנו, ואותנו הנשים בפרט. הם מציגים לנו תביעה קשה ונטולת גבולות, להיות אמפתיים במקום שהכי קשה לנו להיות, ולתמוך במי שמלכתחילה לא בחרנו לתמוך בו. אתגר מיגורה של הגרות – זהו בעיניי אתגר עצום.

ענת ישראלי, מתוך הגדה של פסח "ניגון של נשים"

קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר

קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;
עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.
רַב-לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה –
וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה.

קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת-הַשְּׁמָמָה!
אַךְ אַל-יַעַל קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה!
פֶּן-צַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו –
אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!

אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר:
לֵךְ! הַיּוֹם אֶל-אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר!

לֹא! לֹא לֶחֶם קְלֹקֵל, שְׂלָו וּדְגַן שָׁמָיִם –
לֶחֶם עֶצֶב תֹּאכַל, פְּרִי עֲמַל יָדָיִם!
לֹא! לֹא אֹהֶל תֹּהוּ וַעֲלִיּוֹת שְׁחָקִים –
בַּיִת אַחֵר תִּבְנֶה, אֹהֶל אַחֵר תָּקִים!

ח.נ ביאליק

יציאת מצרים

לעיתים אנחנו יוצאים ממצרים
וחוזרים אליה
מתוך נוחות,
מתוך אמונה שאין דרך אחרת
או מפחד המדבר,
לעיתים אין משה שיובילנו
או עם שייתן לנו יד
ונדמה שהכבלים הידועים
עדיפים על החופש הבלתי ידוע.
אך, אם נעז
להביט אל תוכנו
נמצא את משה אצלנו,
את הכוח ללכת במדבר
גם ארבעים שנה
ואת האמונה כי נוכל להגיע
אל הארץ המובטחת,
זו שאנו מבטיחים לעצמנו.
להיות חופשי זו בחירה
יומיומית,
במה אבחר היום?

בשולי המילים/שולי מיטלברג השלי

הללויה

מילים: שמרית אור/לחן: קובי אושרת

הללויה לעולם,
הללויה ישירו כולם
במילה אחת בודדה
הלב מלא בהמון תודה
והולם גם הוא – איזה עולם נפלא.

לכל מילות השיר, לחצו כאן»

הַלְלוּיָהּ (תהלים קנ)

הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ
בְצִלְצְלֵי שָׁמַע
הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ
בְצִלְצְלֵי תְרוּעָה
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ

תודה/עוזי חיטמן

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים

לכל מילות השיר, לחצו כאן»