המארג

דימיון מודרך:
יושבים במעגל. מבקשים מהמודרכים לעצום את העיניים ולדמיין יער או חורש שהם היו בו פעם. מבקשים מכל אחד בתורו להגיד משהו שהוא רואה בחורש – לדוגמה: עץ אורן, עץ אלון, ציפור, לטאה, פרחים, מחטי אורנים, אדמה, סלעים, שועל... וכן הלאה.
בהתאם לגיל המודרכים ולרוח הקבוצה אפשר להרחיב ולהוסיף אלמנטים של דימיון מודרך, כמו צלילי יער, בעלי חיים, מים, רוח וכדומה. רושמים על פתקים את הדברים שנאמרים. "מסננים" כך שיהיה בין הפתקים ייצוג לבעלי חיים, צמחים ומרכיבים א-ביוטיים (כמו אדמה, מסלע, מים וכדומה).

המארג:
מחלקים לכל משתתף אחד מהפתקים. מסבירים את המשימה – כולם יסתובבו בחדר וכל אחד ינסה למצוא קשרים בינו (בין הפתק שקיבל) לבין משתתפים אחרים (לדוגמה: הציפור חיה על עץ אורן, הציפור אוכלת פרפר, העץ נטוע באדמה, החולד גר באדמה וכן הלאה). מי שמצא קשר למשתתף אחר – נותן לו יד. המטרה - למצוא לפחות שני קשרים ולתת שתי ידיים לשני משתתפים נוספים. האחרון שנשאר עם יד פנויה או שתי ידיים פנויות – מפסיד במשחק.

לסיכום:
אחרי שמסיימים להתיר את ה"פלונטר", מראים שבחורש כולם קשורים לכולם ותלויים בכולם ומסבירים את המונח מארג – מערכת מורכבת, הכוללת מערך של קשרים שונים בין צמחים, בעלי חיים וסביבה.
מקשרים לט“ו בשבט – כשאנו נוטעים עץ בט“ו בשבט אנחנו, למעשה, משפיעים על המארג האקולוגי ומוסיפים נדבך חשוב ומשמעותי לסביבה.