פיתוח שיטות להעשרת היער בפטריות מאכל מיקוריטיות ובחינת השפעתן על קצב הגידול של שלושה מיני אורן

נירית אזוב, עידן פרמן, דן לבנון, עופר דנאי - מיגל – מכון למחקר מדעי יישומי בגליל
שי לוי - מכללת תל חי
אביב אייזנבנד, אילון כלב - קק"ל


במהלך השנים האחרונות אנו עדים לתופעה של ירידה בכמות פטריות המאכל ביערות קק"ל, ובמקביל לעלייה בגודלו של ציבור המלקטים וחובבי פטריות הבר. ההנחה הרווחת היא שהסיבות העיקריות לכך הן שינוי האקלים וליקוט יתר. במקומות שונים בעולם פותחו טכנולוגיות להדבקת שתילי עצים בפטריות מאכל מיקוריטיות שונות, אשר מחד גיסא תורמות לשיפור בהיקלטות ובהישרדות של העצים, ומאידך גיסא צפויות להעשיר את היער בפטריות מאכל מבוקשות תוך הגדלת תפוקת היער. נוסף על כך, העלייה בביקוש ובמודעות ליערות מאכל מדגישה עוד יותר את הצורך לפתח טכנולוגיות להעשרת היער בפטריות מאכל שיהיו בטוחות לאיסוף ולצריכה.

מטרות המחקר הנוכחי היו פיתוח שיטות חדשות להכנת שתילים של מיני אורן, המודבקים בתפטיר של פטריות מאכל אקטו-מיקוריטיות מבוקשות, ופיתוח האגרוטכניקה המתאימה לאקלום העצים, תוך שמירת המיקוריזה והופעת הפטריות.

מיני הפטריות ששימשו למחקר זה הם אורנייה סיבית ונטופה ערבה. הכנת השתילים והדבקתם נעשו במשתלות קק"ל וביחידת המחקר לפטריות של מיג"ל בחוות מתתיהו, ובהמשך בוצע מעקב אחר השפעת קשרי המיקוריזה על התפתחות השתילים במשתלה ובחלקות הנטועות. השתילים ניטעו בשתי חלקות מודל בשני סוגי קרקע באזור ברעם: טרה רוסה ורנדזינה.

נמצא כי הדבקת נבטי אורן ירושלים, אורן ברוטיה ואורן הצנובר בנבגי אורנייה סיבית הגבירו את קצב התפתחות השתילים שגודלו ללא דישון בשלב המשתלה. ההשפעה הגדולה ביותר נמצאה בשתילי אורן ירושלים (כ-180% הגדלה מהביקורת). בבחינת השפעת הדבקת נבטי אורן הצנובר בנטופה ערבה במצעים ברמות PH שונות, נמצא כי הדבקת השתילים בנבגים הביאה להדבקה ולצמיחה מהירות יותר בהשוואה להדבקה בתפטיר מוצק ונוזלי. רמת ההדבקה המרבית התקבלה ב-PH של 5.64.

במסגרת פיתוח שיטות מולקולריות לאפיון פטריות הקרקע נדגמו שורשים מעצים משתי חלקות המודל. בחלקת הטרה רוסה נמצאה התבססות של הקשר המיקוריטי בעצים שהודבקו במשתלה, והדבקה ספונטנית באורנייה סיבית של עצי ביקורת שלא הודבקו. בחלקת הרנדזינה נמצא כי השתילים המודבקים שניטעו ושרדו יצרו קשרי מיקוריזה עם פטריות אחרות המאפיינות את סביבת הריזוספרה של קרקע זו. בבדיקות הקרקע שבוצעו נמצא שרטיבות הקרקע בטרה רוסה גבוהה מזו של הרנדזינה. לא נמצאו גופי פרי של אורניות או נטופות בשתי החלקות בתקופת המחקר.

תוצאות המחקר מצביעות על הדינמיות של הקשרים המיקוריטיים ועל חשיבות הניטור של אוכלוסיית הפטריות בקרקעות המיועדות לנטיעה לטובת בחירה מיטבית של סוגי העצים והפטריות. כמו כן, התצפיות מצביעות על חשיבות בחינת ממשקי ההשקיה השונים הנדרשים בקרקעות שונות בשנים הראשונות לאחר הנטיעה. הממשקים יאפשרו את שיפור כושר הגדילה וההישרדות של עצי היער הצעירים והמבוגרים, המקיימים קשרי מיקוריזה החיונית להתפתחותם בתנאי עקות אקלימיות, ויבטיחו קבלת גופי פרי.

מילות מפתח: אורנייה סיבית, אקטו-מיקוריזה, הדבקת שתילי אורן, יער מאכל, נטופה ערבה, תיירות פטריות.

 להורדת המאמר »