נפתלי גולדשלגר, רועי אגוזי ויוסי שחר
הבנת הקשר בין המאפיינים הפדולוגיים והטופוגרפיים של המדרונות החקלאיים בצפון-מערב הנגב לבין משטר המים ותהליכי היווצרות הנגר העילי, עשויה לסייע בפיתוח החקלאות וייעוד השטחים לגידולים מתאימים. בחנו קשר זה באגני היקוות קטנים, שבהם מצויים מדרונות מעובדים, המאפיינים את אזור גבעות הלס של צפון-מערב הנגב. נמצאה התאמה חיובית בין השינויים בהרכב המכני, קרי התפלגות גודל חלקיקי הקרקע לאורך המדרונות, לבין תכולת המלחים בקרקע. בראש המדרון נמצאו אחוזי החרסית והמלחים הגבוהים ביותר וערכי חול נמוכים; אחוזי חול גבוהים נמצאו במרכז המדרון. ממצאים אלה מוסברים על ידי שילוב של תאחיזת מים גבוהה ושיעורי התאדות גבוהים מהקרקע. יתר על כן, מדידות תכולת הרטיבות בערכים נמוכים מערכי קיבול השדה לאורך המדרון מצביעות על חידור של מי הגשם למרות הקרום הפיסיקלי שנוצר בגלל מכת טיפת הגשם. כלומר, גם אם נוצר נגר עילי בחלקים שונים של המדרון הוא אינו זורם ברצף לאורך המדרון ונספג בקרקע. המסקנה המתקבלת היא, שקיים קיטוע הידרו-גיאומורפולוגי במדרון ובין המדרון לאפיק.
להורדת המאמר »