מיכה סילבר, אסף יופיטר ואנונו, שילי דור-חיים, משה שחק, ארנון יקותיאלי
סופת הרוחות והגשמים החריגה ב־11–12 במרץ 2020 גרמה נזקים כבדים ביערות קק"ל, שהתבטאו בשבירה ובעקירה של עצים רבים בכל אזור לכיש ודרומה עד מבואות באר שבע. המחקר המוצג עוסק בחקר אירוע קיצון בעיקר לנוכח התחזיות של אירועי קיצון הצפויים באזורנו כחלק בלתי נפרד משינוי האקלים, ומתרכז ביערות אמציה ושחריה, מוקדי הנזק העיקריים. בעקבות הסופה ערכו פקחי קק"ל סקר קרקעי ותיעוד אווירי באמצעות רחפן כדי לאתר, למפות ולצלם את אזורי נפילת העצים.
במקביל ניתחה את האירוע המעבדה לחישה מרחוק של אוניברסיטת בן־גוריון בקמפוס שדה בוקר תוך שימוש בצילומי הרחפן, בדימותי לוויין, בנתונים מטאורולוגיים ובנתונים על מועדי נטיעות. הממצאים ביער אמציה מראים התאמה טובה בין כיוון הרוח בליל הסופה לבין כיוון הנפילה. עם זאת, לא נמצאה התאמה מובהקת בין צפיפות עצים, מִפנ ֶה ושיפוע לבין מספר העצים שנפלו. ההסבר הסביר להיקף הנזק ביער אמציה הוא, כנראה, שילוב של מכות רוח עזות בליל הסופה עם לחות קרקע גבוהה בשל הגשמים הרבים שירדו באזור בינואר, בפברואר ובמרץ.
לעומת זאת, ביער שחריה נמצאה התאמה טובה בין מספר העצים שנפלו לבין מפנה המדרונות. על כן, ניתן להסיק שבשחריה נפלו יותר עצים בשיפועים שפנו לדרום־מזרח ובאזורים של צפיפות דלילה של עצים. מסקנות הפרויקט הן ששיטות חישה מרחוק באמצעות רחפנים, לידר ודימותי לוויין )ונוס( נמצאו יעילות למיפוי נזקי הסופה ולאפיון מדויק של משתנים מרחביים הקשורים לעצים שנפגעו. שילוב של נתונים טופוגרפיים ומטאורולוגיים אִפשר להעריך את הסיבות שגרמו לנזקים אלה. כמו כן, תוצאות המחקר מוכיחות שמעתה יש להביא בחשבון את גורם סופות הרוח במעקב אחר התפתחות המערכות שבניהול קק"ל בנגב.
מילות מפתח:
חישה מרחוק, טופוגרפיה, הלוויין ונוס, מערכת לידר, משקעים
להורדת המאמר »