תמיר קליין
במפעל הייעור הייחודי של ישראל ניתן מקום של כבוד למיני עצים מקומיים. עם זאת, נטיעות שכשלו במקרים מסוימים הגבירו את השימוש במינים שאינם מקומיים, כדוגמת מיני איקליפטוס, שיטה ואורן. התבססותם של האחרונים הייתה לרוב טובה, אולם בטווח הארוך חלו השפעות שליליות על מינים אחרים של צמחים, בעלי חיים ופטריות.
מאידך גיסא, חלה התקדמות בזיהוי של אקוטיפים מתאימים של המינים המקומיים ובפיתוח של טיפוסים נבחרים שלהם באמצעות השבחה (לדוגמה בברוש מצוי ובשיטה סלילנית), וכן הופקו לקחים הנוגעים להגנה מרעייה ומיובש. במדינות שונות בעולם עולה כיום ההכרה ביתרונות השימוש במיני עצים מקומיים לייעור, לרבות קצב הגידול, ההתאמה למגוון בתי גידול ויחסי הגומלין עם אורגניזמים אחרים ביער. שימוש במיני עצים מקומיים בלבד, בעירובים מושכלים, עשוי לעודד התפתחות תת-יער מקומי, שיתרום לשימור המערכות האקולוגיות הייחודיות של הארץ.
מילות מפתח:
אקוטיפים, ייעור מוטה-פחמן, מגוון ביולוגי, שימור מינים, שינוי אקלים
להורדת המאמר »