טליה הורוביץ, יעל יום טוב
המאמר מנתח את המשטר האקלימי של התקופה שבין אפריל 1998 עד ינואר 2000. במהלך תקופה זו התרחשה תופעת התייבשות חריגה של עצים באזורי יער שונים. כפי שנמסר לנו על-ידי אגף הייעור של קק"ל, מסקרים שונים שנערכו באזורים שניזוקו, עולה כי הנזקים הגדולים ביותר נרשמו בדרום הארץ, בחתך מישור החוף הדרומי – דרום הרי יהודה וחברון. לפיכך נערך מחקר שמטרתו היתה לאפיין את המשטר האקלימי בתקופה הנדונה באזורים שניזוקו, ולבדוק האם היתה חריגות אקלימית מבחינת טמפרטורה וגשם – גורמים אקלימיים הרלוונטיים לתופעת התייבשות היער.
התקופה הנדונה בלטה בחריגותה: מיעוט קיצוני בכמות הגשמים העונתית, מספר גדול במיוחד של ימים וחודשים חמים מהרגיל ורצף יוצא דופן של חודשים חמים מהרגיל. על פני תקופה של כ- 20 חודש, כמעט בכל אחד מהחודשים, בקיץ ובחורף, בסתיו ובאביב, טמפרטורת המקסימום היומית הממוצעת היתה גבוהה מהרגיל, ובחלק מהחודשים ההפרש הגיע ל- 2 מ"צ בממוצע. בכל התקופה כמעט ולא נצפתה התנודה האקלימית הנורמלית סביב הממוצע.
בלטה במיוחד בחריגותה עונת הקיץ של 1998. בחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר נרשם מספר גדול במיוחד של ימים עם טמפרטורת מקסימום של 30 מ"צ ויותר מכך – כ- 85 ימים לעומת כ- 60 ימים בממוצע (במישור ובשפלה). מספר יחידות המעלה מעל ל- 30 מ"צ שהצטבר בתקופה זו הוא הגבוה שנרשם בסדרת שנות המדידה, והשנה השנייה בסדרה נמוכה משנה זו באופן משמעותי.
בסביבות חודש נובמבר יורדים בדרך כלל הגשמים הראשונים וחלה ירידה משמעותית בטמפרטורות, אך סתיו 1998 היה גם הוא חם מהרגיל, והחורף התאחר. בחודש דצמבר, שהוא אחד משלושת חודשי החורף העיקריים, עדיין נרשמו טמפרטורות גבוהות מאוד מן הרגיל.
חורף 1998/99 היה קצר ונרשמה בו כמות הגשם הנמוכה ביותר בסדרת המדידות, בחלק נכבד מאזורי הסקר. משמעות עובדה זו היא, שלאחר עונת קיץ חמה, יבשה וממושכת במיוחד, היתה עונת חורף שלא מילאה את הגרעון שנוצר בכמות המים.
גם קיץ 1999 היה חם מהרגיל. אמנם הוא לא היה קיצוני כקודמו, אך עדיין בחלק מהאזורים הוא נרשם כאחת מהעונות החמות ביותר. סתיו 1999 היה חם מהרגיל ודצמבר 1999 היה החודש החם בתקופה, בהשוואה לממוצע הרב-שנתי. רק בינואר 2000 הסתיימה עונת היובש והחל החורף.
להורדת הגיליון המלא