המכתב ששלחה הלשכה הראשית של קק"ל ללשכות קק"ל בחו"ל ב- 5 בינואר 1938 כלל הצעה להרחיב את מפעל מכירת החרוסת של קרן קימת לישראל אשר התקיים בזכות שיתוף פעולה עם תעשיית החרוסת בבני-ברק.
קק"ל ראתה בהרחבת מפעל מעשה חיוני משלושה טעמים עיקריים: ראשית, "המפעל...עשוי להביא לקהק"ל הכנסה הגונה". שנית, "מלבד ההכנסה יש ערך חינוכי-ארץ ישראלי למפעל, שבו קושרים את חג החרות בתוצרת ארצנו, ובזכר המסיבה של התנאים בבני-ברק שעליה מסופר בהגדת ליל פסח". שלישית, "למפעל יש ערך כלכלי לישוב בארץ...תמרי האריזה הם מתוצרת עברית...והרבה יהודים עסוקים בעשיית החרוסת". [מכתב מתאריך 25.1.1938 שכותרתו "בדבר חרוסת מתוצרת הארץ לפסח" מתוך תיק "קרן קימת לישראל. הלשכה הראשית, ירושלים. אגרות לפסח" (מספר DD1\6456)].
בחוברת לפסח שפרסמה לשכת קק"ל בלונדון, ואשר נכתבה ככל הנראה בזמן מלחמת העולם השנייה או מעט לאחריה, ניתן למצוא קריאה לתרום לקק"ל על מנת שזו תגאל אדמות בארץ ישראל, כך שילדים אשר עדיין נמצאים במחנות ברחבי אירופה יוכלו לזכות בחירות.
עלון שפרסמה קק"ל בשנת תש"ו (1946) מאפשר לנו להיחשף לשילוב שעשתה בין תכנים חינוכיים לבין עידוד תרומות למען ייעור הארץ. בעלון, שכותרתו "מרור זה", נכתב כי "בליל הסדר אנו נזכרים במורדי הגטאות ובקדושים אשר נרצחו על אדמת אירופה". עלון זה, אשר נכתב בשפות עברית, יידיש, וספרדית, מכיל קריאה לגיוס תרומות מהמשפחה המורחבת היושבת לשולחן ליל הסדר לטובת נטיעת עצים ביער הקדושים. [עלון משנת תש"ו (1946) מתוך תיק "קרן קימת לישראל. הלשכה הראשית, ירושלים. אגרות לפסח" (מספר DD1\6456)].