יושבי ראש דירקטוריון קק"ל בעבר

אברהם דובדבני (2020-2022)

אברהם דובדבני כיהן כיו"ר קק"ל בין אוקטובר 2020 ועד לדצמבר 2022.

אברהם דובדבני נולד בשנת 1945 בירושלים. טרם שירותו הצבאי למד בישיבת נתיב מאיר ובישיבת כפר חסידים ולאחר מכן התגייס לצנחנים ואף לקח חלק בשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים.

דובדבני בעל תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ומינהל חינוכי ותואר שני בסוציולוגיה של החינוך, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מתגורר ברמת גן, נשוי לדינה ואב לארבעה ילדים.

בעשור האחרון שימש יו״ר ההסתדרות הציונית העולמית, ובעברו כבר היה חלק מקרו קימת לישראל כיושב ראש עמית. הוא בעל ניסיון עתיר שנים בעשייה הציונית בתפוצות ובעל היכרות מעמיקה עם הקהילות היהודיות בעולם.

יו"ר קק"ל אברהם דובדבני. צילום: עמוס לוזון, ארכיון הצילומים של קק"ל

דניאל עטר (2020-2015)

דניאל עטר כיהן כיו"ר דירקטוריון קרן קימת לישראל מנובמבר 2015 ועד נובמבר 2020.

בכנסת:

חבר הכנסת ה-20 מטעם סיעת המחנה הציוני. בין תפקידיו הבולטים: * יו"ר השדולה החקלאית בכנסת * חבר בשדולה למען פיתוח הנגב * חבר בשדולה למעמד האדם העובד בישראל * חבר בשדולה לקידום שיח פוליטי סובלני לחיזוק הדמוקרטיה * יו"ר ועדת המשנה לבדיקת סוגיות תכנון וסביבה במפרץ חיפה * יו"ר ועדת משנה לבחינה וטיפול בסוגיית העובדים הזרים * חבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה * חבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה * חבר בוועדת המשנה לנושא כבאות והצלה * חבר בוועדת המשנה לביטחון פנים * חבר בוועדה המיוחדת לדיון בצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית.

פעילות ציבורית ומוניציפלית:

* ראש המועצה האזורית גלבוע - חמש קדנציות * מנכ"ל הרשות לפיקוח חקלאי * יו"ר ועדת הביטחון של מרכז המועצות האזוריות * יו"ר איגוד ערים לכבאות אזור יזרעאל * יו"ר ועדת הספורט של מרכז המועצות האזוריות * חבר הוועדה לקשרי חוץ במרכז השלטון המקומי * חבר מינהלת הרשות לפיתוח הגליל * יוזם ומקים גדר ההפרדה בגלבוע * חבר בוועדות ממשלתיות ליישום הסכמי פריז * חבר מרכז מפלגת העבודה וחבר לשכת המפלגה * יו"ר מחוז המושבים במפלגת העבודה * חבר הוועדה לענייני מפלגה והוועדה המוניציפלית במפלגת העבודה.

מצב משפחתי:

יליד 1958, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר ביישוב גן-נר.

השכלה:

* בעל תואר ראשון במדע המדינה ולימודים רב-תחומיים במכללת עמק יזרעאל * תואר שני במינהל ציבורי ומדיניות ציבורית (MPA), עם התמחות במנהל שלטון מקומי, באוניברסיטת חיפה * תואר שני לבכירים בלימודי המזרח התיכון בן זמננו באוניברסיטת תל אביב.

שירות צבאי:

* לוחם בגולני * סא"ל ומג"ד (מיל') * בוגר קורסי פיקוד בכירים.

פרסים:

* פרס על פעילות לשלום מטעם קרן "גשרים של העולם", מדריד 2011 * פרס על שם אויגן קוגון בעיר קוניגשטיין בהוכטאונוס גרמניה, נובמבר 2013.
דניאל (דני) עטר. צילום: חיים ורסנו, ארכיון הצילומים של קק"ל

אפי שטנצלר (2015-2006)

אפי שטנצלר כיהן כיו"ר דירקטוריון קרן קימת לישראל וכמ"מ יו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל מ-2006 ועד 2015.

בין תפקידיו בעבר:

* ראש העיר גבעתיים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, 1993-2006 * יו"ר הוועדה להדרכה ולהשתלמויות ויו"ר הועדה לקשרי חוץ במרכז השלטון המקומי, 1994-2006 * חבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית החל מ- 2002. *חבר הועדה המרכזת של ההסתדרות הכללית, 1986-1989 *חבר הועדה המנהלת של חברת העובדים, 1989-1993 * מזכיר מועצת פועלי גבעתיים, 1985-1993 * מייסד ויו"ר משותף של פורום תעשיינים צעירים ומזכירי מועצות פועלים צעירים, בהתאחדות התעשיינים, 1987- 1993 * חבר מזכירות ה"קואופ", 1986-1993 * חבר מועצת המנהלים "סולל בונה", בין השנים 1989-1993 * מזכיר העיר, מנהל המנגנון ודובר העיר גבעתיים, 1979-1985.

מצב משפחתי:

יליד 1952, נשוי לדליה, מנכ"לית ובעלים של חברת יעדים בע"מ. אב לשתי בנות נשואות.

השכלה:

* למד מנהל ציבורי ושלטון מקומי באוניברסיטת בר אילן. * השתלמות באוניברסיטת הארוורד, בית ספר לממשל על שם ג'ון קנדי.

שירות צבאי:

רס"ן במיל' מ"פ בצנחנים.

כיהן בהתנדבות:

* יו"ר הנהלת תיאטרון גבעתיים * ממייסדי "בית קובי" בית לחיילים בודדים * מייסד וחבר הועד המנהל של המכללה לביטחון לאומי לנוער * יו"ר ההנהגה העליונה של ארגון "נוער לנוער" בני ברית BBYO * כיהן בועדות ציבוריות כגון: הועדה לבחירת מנכ"ל קפ"ח, הועדה לבחירת מועצת הרבנות הראשית, חבר הועדה להתייעלות המשק ההסתדרותי ועוד.

תארי כבוד:

* תואר יקיר איכות הסביבה מטעם "חיים וסביבה", ארגון הגג של הארגונים הירוקים * חבר כבוד בארגון מוסדות החינוך הציבוריים של מדינת ניו-יורק * יקיר העדה הדרוזית ועוד.
צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

יחיאל לקט (2006-2000)

יחיאל לקט היה יו"ר עמית של דירקטוריון קק"ל משנת 1998, ובשנת 2000 נבחר ליו"ר הדירקטוריון. כאיש תנועת העבודה סבר לקט שעבודת קרן קימת לישראל בזמן כהותנו רלוונטית ואקטואלית בדיוק כפי שהייתה בעבר. לתפיסתו, הנושא המהותי ביותר היה ונשאר האדמה.

לקט טען שקק"ל, שרכשה בשם העם היהודי כ-15 אחוז מאדמות המדינה, ממשיכה לייצג את הרעיון שהקרקע שייכת ללאום והאתגרים האתגרים שאנו ניצבים לפניהם נובעים מטשטוש המושג "מדינה יהודית" מול "מדינת כל אזרחיה". לקט הדגיש את חשיבות עיסוקה החינוכי של קק"ל בעבר ובתקופת כהונתו כיו"ר. לדבריו, הנוער לא נמשך להיסטוריה הציונית, אבל הרבה נמשכים לאקולוגיה. מכיוון שיש לקרן קימת מסר אקולוגי, אפשר לפתוח את הדיאלוג על הנושא הזה ולציין שיש אקולוגיה ציונית יש אתרים בעלי משמעות היסטורית, ציונית, יהודית והתיישבותית.

בתקופתו של לקט כיו"ר קק"ל הושם דגש רב על נושא המים, והוקמו כ-100 מאגרים בכל רחבי הארץ, כהמשך ישיר לכל עבודת הקרקע שהיא התמחתה בה לאורך השנים. "ייתכן, שכשנגמור את המעורבות במים, נעמוד לפני הדילמה לצאת מנושא המים או להיענות לאתגרים אחרים", אמר לקט, שכל מפעל שקרן קימת היתה מעורבת בו — וכל מפעל שתהיה מעורבת בו בעתיד — נועד בעיניו לתת למדינה קרקע.

לקט צפה אם יהיה דו-קיום בשלום באזורנו, "הגישה האקולוגית של קרן קימת תהיה משמעותית במרחב אזורי רחב. הון בינלאומי יבוא, וקרן קימת לישראל תיכנס לעידן של מרחבים גדולים. אז היא גם תוכל להשתמש בכל קרקעותיה, גם אלה שבבעלותה, אף שאינן בידיה".

יחיאל לקט סיים את תפקידו כיו"ר דיורקטוריון קק"ל בשנת 2006.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

שלמה גרבץ (2000-1998)

עבור שלמה גרבץ, יו"ר דירקטוריון קק"ל משנת 2000 ויו"ר עמית של הדירקטוריו משנת 1998, האדמה הייתה סמל למסר של קרן קימת ולסיבה לקיומה. לדבריו, "התפקיד הוא אחד ויחיד, כל השאר הוא תוצר לוואי, להבטיח שעם ישראל ישמור אמונים לאדמה יהודית בארץ ישראל. שעם ישראל ישמור על מרכיב הלאום בקרקע המדינה כמרכיב דומיננטי".

כמי שהכיר את האדמה במשך שנים רבות של עבודה חקלאית בנחלת ז'בוטינסקי (בנימינה). הוא נוהג לומר ש"אדמה היא לא רק מקום גשמי, אלא רוחני" ובעיניו היא אידיאל גדול מאוד שקושר את העם לאדמה. כמורה, כמחנך וכמנהל בית ספר ובו בזמן גם מושבניק, שגדל על ברכי התנועה הרוויזיוניסטית ושאביו היה ממייסדי תל צור — מיישובי חומה ומגדל שקם ב-1939 בתגובה לספר הלבן — הכיר את עבודת קק"ל שנים רבות לפני שהגיע לעמוד בראשה, והאמין שהיא תמיד תהיה כאן, וכשהיא תחדל להתקיים מדינת ישראל תהפוך ל"מדינת כל אזרחיה".

גרבץ סבר שישנה עוד עבודה רבה בתחום גאולת הקרקע. "יש עדיין לגאול קרקע בגליל ובאזור ירושלים ולהבטיח רוב יהודי במקומות שבהם אנו מאבדים את האחיזה, והמשימות האלה צריכות להמשיך בעתיד", אמר. עם זאת, ברור היה לו שצריך להמשיך בפיתוח הקרקע, משימה שקק""ל עסקה בה מאז היווסדה ושהוגדרה באמנה שנחתמה ב-1961 בינה לבין ממשלת ישראל.

נושא המים, לדעת גרבץ, הוא המשך ישיר לגאולת הקרקע, כי המים הם כלי שבאמצעותו דבקים באדמה. את תרומתו ראה בהפניית הזרקור ללב ולשורש. "אנחנו מנסים להשיב את התודעה שאנחנו קשורים באדמה, ועם ישראל קשור למורשת הארץ, גם אם היא תובענית וטרגית. הקיום יישמר רק אם יש משהו עמוק, רוחני והיסטורי — אדמה. האדמה חשובה גם היום, כי עם ישראל לא בונה רק מדינת היי-טק, ומרכיבי הרוח חשובים מאוד בנסיבות קיומנו".

שלמה גרבץ נפטר בשנת 2006.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

משה ריבלין (1998-1977)

משה ריבלין, יו"ר הדירקטוריון השמיני של קרן קימת לישראל, היה יליד הארץ הראשון בתפקיד זה. הוא צאצא למשפחה שחיה בארץ כמעט 200 שנה. סבו של משה ריבלין, אברהם בנימין ריבלין, היה הילד הראשון שנולד בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשכונת נחלת שבעה. כשהתמנה ליו"ר קק"ל נזכר ריבלין איך, כאשר הלך לבית הספר פגש בכל בוקר את מנחם אוסישקין — "האיש גדל הגוף, בעל הזקן הנאה והעיניים החודרות הולך ברחוב והדרת מלך בו".

ריבלין שירת בהגנה ובצה"ל, ובסיומה של מלחמת העצמאות התמנה לקונסול ישראל בניו יורק. קודם למינויו כיושב ראש הקרן היה מנכ"ל הסוכנות היהודית ולפני כן היה מנהל מחלקת ההסברה של הסוכנות. לאחר עשר שנים בתפקיד אמר ש"עם תחילת שיבת ציון והציונות החדשה... חיו בארץ 400 אלף נפש... הצופה במפות רואה ארץ שחלקים גדולים ממנה הם שממה, וגם האזורים המיושבים בה — גידלו פרי ותבואה מעטים, ומעט מאוד עצים היו נטועים בה. מפת ישראל כיום השתנתה עד לבלי הכר. הארץ שעל סף המדבר היתה לארץ יישוב פורייה וחלקה של קרן קימת בהישגים אלו — גדול עד מאוד.

ריבלין סבר שקק"ל היא מן הארגונים הציוניים והישראליים ביותר, ושאת הרעיון העומד מאחוריה אפשר למצות במשפט של ביאליק "מידת השמיים מעל ראשו של עם היא כמידת הקרקע תחת רגליו". כמי שזכה לכינויים "מלך היער" ו"היערן הלאומי", אמר ריבלין כי הקו המנחה אותו בעבודתו היא העובדה שאסור לשכוח "שאנחנו עושים למען העם היהודי ובשמו, אחרת נהיה סתם קבוצה קבלנית... עבודה בקרן קימת לישראל יש עימה פרס כפול. לכולנו יש ימים של ספקות ודיכאונות, אבל די לצאת ולראות את היערות — 200 מיליון עצים לעומת 5 מיליון עם הקמת המדינה — לראות את הילדים המשחקים בהם, וכבר יש נחמה. ריח השדה משכך הרבה ריחות לא נעימים בדרך. פרס שני: לראות יהודים מאוסטרליה מאמצים יישוב בגליל, יהודים מאנגליה נוטעים ביער בלפור במגדל העמק, לראות את ההתרגשות שלהם".

משה ריבלין נפטר בשנת 2004.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

יעקב צור (1977-1961)

יעקב צור נולד בווילנה ב-1906, למד בגימנסיה העברית בירושלים ואחר כך באוניברסיטאות באיטליה ובצרפת. במשך שנים אחדות היה עורך העיתון די וועלט.

ב-1929 נתמנה צור למנהל מחלקת ההסברה של קק"ל. לאחר קום המדינה עבד בשירות משרד החוץ, ובתפקידיו הבכירים היה שגריר ישראל בצרפת ומנכ"ל משרד החוץ. כמו כן היה ראש מחלקת ההסברה של ההסתדרות הציונית.

ב-1961 נבחר ליו"ר דירקטוריון של קרן קימת לישראל, ובמשך 16 שנים הוביל את פעולותיה. ב-1977, השנה שבה סיים את תפקידו, הפעילה קק"ל 600 פרויקטים ב-227 יישובים בארץ.

יעקב צור נפטר בירושלים בפברואר 1990. על קברו נרשמו המילים: "שליח לעמו".

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

אברהם גרנות (1961-1945)

אברהם גרנות (לשעבר גרנובסקי) נולד ברוסיה ב-1890. הוא השתתף בכמה קונגרסים ציוניים ונטה לזרם של הציונות הסינתטית, ששילבה ציונות מדינית עם ציונות מעשית. ב-1919 הזמין אותו נחמיה דה-לימה, ראש קרן קימת במשכנה בהאג, להצטרף לעובדי הקרן, וכאשר משכנה עבר לירושלים, היה יד ימינו של מנחם אוסישקין כמנהל המחלקה לכספים ולכלכלה.

לאחר מותו של אוסישקין ב-1941 פעל עם הרב מאיר בר-אילן וברל כצנלסון במסגרת השלישייה שניהלה את קרן קימת לישראל, ובספטמבר 1945 נבחר לעמוד בראשה.

גרנות הוביל את פעילות קק"ל בשנות מלחמת העולם השנייה והמאבק בבריטים וימי הקליטה של העלייה הגדולה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בסגנונו המאופק הנהיג את הארגון שפעל לקביעת הגבולות של המדינה שבדרך ולהכנת תשתית הדרכים והמים להקמת יישובים חדשים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. על אף כל הקשיים של שנות מלחמה עולמית גדולה ושלטון בריטי, שהיה עוין לרעיון הציוני והתנכר להצהרת בלפור, ההישגים היו רבים. האדמה שטרם נגאלה משכה אותו כמו במגנט להתקרב אליה, לגאול אותה ואחר כך לתת לה את היד האוהבת והמלטפת של קרן קימת.

תחת שרביטו של גרנות עסקה קק"ל ברכישת אדמות הנגב וההתיישבות בהן ובקליטת העלייה הגדולה בשנותיה הראשונות של המדינה. באחד המאמרים כתב, כי "במשך זמן מה היו רבים מפקפקים בצורך להמשיך את פעולתה של הקרן קימת גם לאחר הקמת המדינה... ברם, אחרי עיון רציני נתברר, כי המצב החדש אמנם מקל על גאולת הקרקע בגבולנו, אבל אינו פוטר מן החובה לעשות ולפעול בכיוון זה".

ספרו של גרנות, תמורות אגרריות בישראל ובעולם, שתורגם לשפות רבות, הוא סיכום של עבודתו המדעית.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

מאיר בן אילן (1944-1942)

הרב מאיר בר-אילן (ברלין), ממנהיגיה של תנועת "המזרחי", כיהן כיו"ר דירקטוריון קרן קימת לישראל יחד עם ברל כצנלסון ואברהם גרנות.

בנעוריו למד בישיבות וולוז'ין וטלז. לאחר שהצטרף לתנועת "המזרחי" הפך לרוח החיה שבה וכיהן כמזכיר כללי שלה. מ- 1925 היה חבר בדירקטוריון קק"ל ובשנים 1944-1942 שימש כיו"ר משותף שלו.

על שמו ניטע "יער מאיר" בסביבות גוש עציון ולזכרו נוסדה אוניברסיטת "בר-אילן".

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

ברל כצנלסון (1944-1942)

ברל כצנלסון, יליד 1887, עמד בראש דירקטוריון קק"ל, יחד עם הרב מאיר בר-אילן ואברהם גרנות. אולי יותר מכל אדם אחר היה ברל מזוהה עם תנועת העבודה הציונית ושימש מורה-מנהיג שלה, הוגה-דעות וסופר.

כצנלסון עלה ארצה מרוסיה ב- 1909 והחל דרכו כפועל חקלאי בפרדסי פתח תקוה, חדרה וסג'רה. מאוחר יותר עבר לקבוצת כנרת והחל לעסוק בארגון איגודי הפועלים, עד שב- 1920 היה מיוזמי הקמת ההסתדרות.

במלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד העברי ולאחריה השתתף בהקמת מוסדותיה המשקיים של ההסתדרות ויזם רבים מהם: "ניר", בנק הפועלים, והעתון "דבר" שהיה עורכו הראשון.

ברל מיעט לכהן בתפקידים רשמיים אך לתפקידו בקרן קימת לישראל ייחס חשיבות רבה ואף אמר שאם היה צריך לבחור בתפקיד אחד בלבד היה בוחר בקק"ל.

ברל כצנלסון נפטר בשנת 1944.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

מנחם אוסישקין (1942-1923)

במשך כמעט שני עשורים מ-1923 עד 1941, עמד מנחם-מנדל אוסישקין בראש קרן קימת לישראל, אבל עבודתו למענה ולמען מטרותיה החלה שנים רבות קודם לכן.

אוסישקין, מהנדס יליד רוסיה ומראשי חיבת ציון, פרסם ב-1903 את הפרוֹגרמה הציונית שלנו, מסמך שבו הציע תוכנית להתיישבות בארץ-ישראל. כעבור שנים אחדות היה בין המייסדים של כפרי פועלים בארץ-ישראל, ביניהם עין גנים, באר יעקב וכפר מל"ל. במשך שנים רבות דיבר על כך שהאדמה היא "עיקר העיקרים ויסוד היסודות לכל עבודתנו בארץ".

בתפקידו כיושב ראש קק"ל הוביל את רכישות האדמה הגדולות בעמקים — עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק בית שאן ועמק חפר — וכן הוביל בתקיפות את המאבק נגד ההגבלות שהטילו הבריטים על רכישות הקרקע.

אוסישקין היה איש תקיף בעמדותיו למען גאולת הארץ, ותקיפותו זכתה לכינויים רבים: "איש הברזל" (כינוי עממי שדבק בו), "סלע גיברלטר" (כך כינתה אותו הנרייטה סולד, אם עליית הנוער), "מנחם-פֶחה" ו"צאר מנחם" (כך כינה אותו המושל הבריטי הראשון בירושלים). נאמר עליו, כי הוא כמו "חצוצרה בעלת נקב אחד" המשמיע "פזמון חוזר" כדוגמת: "גאולת הארץ קודמת לגאולת העם", "הכסף היהודי יכול לגאול את ארץ האבות... אולם רק העבודה היהודית תוכל לעשותה לקניין עד לעם ישראל" ו"פתרון שאלת היהודים — ארץ-ישראל; פתרון שאלת ארץ-ישראל — הקרקע; פתרון שאלת הקרקע — הקרן הקימת לישראל".

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

נחמיה דה-לימה (1921-1919)

נחמיה דה-לימה, בנקאי וכלכלן ממשפחה דתית בהולנד, יסד בהאג בנק לביטוח פועלים. ב-1907 הצטרף לתנועה הציונית. הוא נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית בהולנד והיה בין המצדדים בפעילות מעשית בארץ ישראל, בד בבד עם הפעילות המדינית. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה צורף לוועדה שניהלה את פעולות קק"ל בהאג עם פרישתו של מכס בודנהיימר והעברת הלשכה הראשית לבירת הולנד.

דה-לימה היה בין חברי הוועדה שניהלה את ענייני הקרן בזמן המלחמה, ועם סיומה דרש להעמיד את ההתיישבות החקלאית בראש סדר העדיפויות של המוסדות הציוניים. הוא פרסם מאמרים רבים שבהם התווה את פעילות קק"ל, ותבע שההתיישבות החקלאית תשמש מרכז העשייה של התנועה הציונית וטען שעבודת האדמה היא שתיצור ישוב בריא בארץ. "רק אם נהיה אדוני הארץ", כתב, "היא תהיה שייכת בסופו של דבר רק לאלה שיעבדו את אדמתה".

בספטמבר 1919 נבחר דה-לימה ליו"ר קק"ל , אך כאשר עלה נושא רכישת אדמות העמק, טען שקרן קימת אינה יכולה לפעול מעבר לאפשרויות הכלכליות שלה. ועדה שעמד בראשה הציעה לצמצם את הרכישות ואת ההשקעה בחינוך, אך בניגוד לדעתו נרכשו אדמות העמק ועקב כך התפטר מתפקידו בינואר 1921.

דה-לימה נפטר בהאג ב-1940.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

מכס בודנהיימר (1907-1919)

בודנהיימר, מעוזריו של הרצל, נולד בגרמניה ב-1865. על אף העובדה שהתחנך ברוח ההתבוללות ולמד משפטים, הצטרף בצעירותו לתנועת חובבי ציון. ב-1898 ליווה את הרצל במסעו לארץ-ישראל.

בקונגרס הציוני החמישי נבחר בודנהיימר לוועדת השלושה של מומחים בשאלת המשפט הבין-לאומי, שעליהם הוטלה המשימה לנסח את תוכניתה של קרן קימת לישראל בהתאם לרוח המייסדים. עם אישור התקנות ב-1907 נבחר ליושב ראש הקרן.

בודנהיימר האמין כי את האדמות אפשר לרכוש בכסף, בדיוק כפי שארצות הברית רכשה באותן השנים את אלסקה מרוסיה. הוא הוביל את פעולותיה של הקרן עד תחילת מלחמת העולם הראשונה. ב-1914, וכאשר עבר את הגבול להולנד — עם כל מסמכי הקרן — התפטר מתפקידו, משום שכנתין גרמני לא רצה להחשיד את הקרן כמזוהה עם צד כלשהו במלחמה.

במשך שנים אחדות השתייך בודנהיימר לתנועה הרוויזיוניסטית, אך פרש ממנה כשזו פרשה מההסתדרות הציונית העולמית. הוא נפטר בירושלים ב-1940. על שמו הקיבוץ בית ניר בחבל לכיש.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

יונה קרמניצקי (1907-1902)

קרמניצקי, מתלמידיו של הרצל ומעוזריו הוותיקים, היה תעשיין מפורסם בווינה.

עוד לפני שהתמנה ליושב ראש הקרן, זמן קצר לאחר שהוקמה בקונגרס הציוני החמישי בדצמבר 1901, ראה באדמה את הערך החשוב ביותר לעם ישראל. הוא אף רכש אדמה בפתח תקווה ונטע בה פרדס.

קרמניצקי מונה לתפקיד יור הקרן בקונגרס הציוני החמישי, שבו הוחלט בשנת 1901 על הקמתה.

עם היבחרו לתפקיד היה לו ברור שקק"ל תוכל לבצע את משימותיה רק בזכות תרומות של העם היהודי, ולשם כך הציע שלושה מפעלים ייחודיים שמלווים את הקרן מאז שנתה הראשונה: ספר הזהב שהנרשמים בו תורמים למען פעילות קק"ל ומשתתפים במפעל הציוני, בולי קרן קימת לישראל שמכירתם איפשרה לקק"ל לגייס סיוע נוסף ופעילות חינוכית ענפה שחיברה בין העם היהודי בישראל ובתפוצות. כמו כן פיתח את הקופסה הכחולה - האמצעי העממי והבולט של קרן קימת לאיסוף כספים למען פעולותיה.

קרמניצקי כיהן בתפקידו עד להעברת הלשכה הראשית מווינה לקלן.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל