היישוב כליל נבחר לפתוח את ניסוי הזבובים, בעיקר משום שמדובר ביישוב אקולוגי, שבו לא נעשה כל שימוש בחומרי הדברה שעלולים לסכן את הזבוב. חיים שנהר הקים את ביתו בכליל בראשית שנות ה-90, עוד כשהיה מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה. "אנחנו שואפים להתגבר בדרך טבעית על המחלה שפוגעת בצבר", הדגיש. "זבובים הם בדרך כלל דבר מטריד, אבל אנחנו שמחים על הגעת הזבוב המסוים הזה ומקווים לראות את הצבר שלנו ואת כלל הצברים בצפון חוזרים לפרוח. הצבר מוסיף לנוף, יש לו פרי נפלא, הישראלים קרויים על שמו ואנחנו צריכים שהוא ישרוד".
בנו, יותם שנהר, בן 31, חי בכליל מגיל שש. "אני זוכר איך הבאנו לכאן לפני הרבה שנים כמה כפות צבר, ואני שתלתי אותן, טיפלתי בהן ונהניתי לראות איך השיח גדל. אכלנו מהפירות של הצבר הזה במשך כל השנים, והיה לי עצוב מאוד לראות את מה שקרה לו", סיפר והוסיף: "ניסינו כל מיני טיפולים, אבל שום דבר לא עזר. אולי הזבוב המקסיקני הוא זה שייתן לנו תקווה. בכל מקרה, אני מאמין שזה הכיוון הנכון – טיפול בהדברה ביולוגית, ולא בחומרי הדברה רעילים".
ד"ר פרוטסוב הוציא צנצנת קטנה עם זבובים קטנטנים, הניח אותה על עלי הצבר ועודד את הזבובים לצאת לאוויר הפתוח באמצעות טפיחות קטנות על גבי הצנצנת. הזבובים התעופפו מיד למעונם החדש.
התחנה הבאה שנבחרה לקלוט את הזבובים היא בחצר של אלדד גורפינקל ביישוב רקפת, שבמועצה האזורית משגב. "אנחנו גרים ברקפת כבר 25 שנה, והצבר הזה נמצא פה עשרות שנים לפנינו", סיפר אלדד. השיח המדובר גדול ומכוסה כולו באבקה הלבנה והקטלנית המסמנת שהאצברית התנחלה פה. "שמעתי על האצברית שפוגעת בצברים בצפון, והצטערתי מאוד לראות שגם אנחנו נפגענו. אנחנו לא משתמשים בכלל בכימיקלים להדברה, ומקווים מאוד שהזבובים יעשו את העבודה".
החוקרים ימשיכו בחודשים הקרובים לעקוב אחר התפתחות האויבים הטבעיים של האצברית ואחר מצבם של שיחי הצבר בצפון. לדברי פרופ' מנדל, יש סיבות רבות לאופטימיות: "התקווה היא שבעזרת הזבובים והחיפושיות ממקסיקו נצליח לרסן במהרה את אוכלוסיית האצברית לרמה נמוכה מאוד, שלא תזיק לצבר".