מה מיוחד בשבת, למה היא נחוצה, איך מתייחסים אל השבת אנשים בעלי אורח חיים שונה, ומה מייחד את השבת עבור כל אחד מאיתנו?
*תוכני הפעילות מיועדים לצורכי הדרכה והוראה בלבד, ואין לעשות בהם כל שימוש אחר מעבר לשימוש זה
פותחים בסבב שבו מבקשים מכל משתתפת ומשתתף לספר מהי השבת בשבילם.כותבים על הלוח את הדברים שנאמרים ומחלקים אותם לפי תחומים – כגון שקט ומנוחה, זמן לעשות דברים שלא מספיקים לעשותם בשגרה, זמן משפחה, חיבור למקורות ולמסורת, קדושה, אוכל, נוסטלגיה וזיכרונות... (לחלופין אפשר לבקש מהמשתתפים לכתוב את הדברים על פתקית, ולסדר את הפתקיות במרכז המעגל לפי נושאים).
שואלים: מה מיוחד בשבת? למה היא נחוצה?
קוראים יחד כמה טקסטים של אנשים שונים, שנכתבו בתקופות שונות, על משמעות השבת באספקטים שונים:
"שבת היא המרגוע שלאחר יצירה והתחלתה של יצירה חדשה. שמיטה רוחנית כדי לחדש את הרוח. האיש אשר לא יצר בימי החול, לא ידע טעם שבת. ואשר לא ידע טעם שבת, לא יודע טעם יצירה. השבת בחיי יוצר, כמו בחיי עם שלם, היא קרקע בתולה למחשבה, שמעשים באים אחריה.
מחשבה תחילה לסוף מעשה. השבת היא אושר המנוחה השלמה לאחר מעשה, כדי לשוב ולהוציא לפעולה מעשה שני ושלישי שישנם כבר במחשבה."
"יש לנו נטייה להתייחס לשבת (ואולי ליהדות בכלל?) כמשהו ששייך לעבר, כמשהו נוסטלגי, שאנחנו עושים טובה כשאנו נוצרים אותו ומעבירים אותו מדור לדור, כמעין מחווה לדורות קודמים...
כמובן, בשבת לא רק מניחים בצד את הסלולרי. אלפי שנים נשמר היום הזה כאי של שפיות. היה מי שכינה זאת 'ארמון בתוך הזמן'. לא נוסעים, לא מבשלים, לא מעשנים, לא נוגעים בכסף. אין שיעורי בית, אין כביש מהיר, אין עודף. פסק זמן. ושבת היא לא רק 'לא', אלא גם הרבה 'כן'. זה היום שבו מברכים על הדברים הכי אלמנטריים: על האש (בהדלקת נרות שבת), על היין (בקידוש), על הלחם (בבציעה של שתי חלות ריחניות), ונמצאים באמת ובריכוז עם המעגלים הכי קרובים של המשפחה והחברים, וגם עם עצמנו..."שבת – אוויר לנשימה (אתר "הידברות", 28.5.15)
"המורה ליוגה שלי נהגה להדגיש שהרפיה היא התרגיל הקשה ביותר. לא עמידות הראש, תנוחות העמידה המורכבות, אלא דווקא ההרפיה. כל מי שיודע משהו על הכוח הממכר של העבודה יודע גם על הקושי לעצור, לוותר על פירותיה, להניח בצד את דאגות העתיד, את קימורי המצח.
אפשר לשאול כאן: מה הרווח שלי מהרפיה מן התשוקה לעבוד, למה לא להספיק עוד משהו? מה כבר יצא לי מזה?
התשובה אינה שכר כזה או אחר, אחרת היינו הופכים את המנוחה לפעולה לקבלת שכר. אם יש כאן שכר הוא ממין אחר, והוא מוכר לכולנו. כל אחד ואחת מאיתנו הוא אישיות שנמצאת מעבר לעבודה, לתפקיד, לקריירה. התפקיד, הקריירה, מקריים לי, ויש פיתוי גדול ועצום לזהות את עצמי איתם, בייחוד אם הם מפרגנים. ובכל זאת, פיתוי זה מסתיר בוהק של נפשנו מאיתנו, בוהק שזורח רק כשעוצרים. כל לחץ, הישגיות ודהירה מחזירים אותו לקונכייה שממנה הגיח.
נשימה, עלה, כוכב, כחול של ים, מזג אוויר סגרירי, לחם, יין – ובכלל, מעשה בראשית – נחווים אחרת.
אני זוכה בכבודי כאדם, שאינו מותנה על ידי הישגי העבר שלי. המעבר הזה קשה בכל פעם, אבל עם הזמן הוא נהיה ברור. אחרי הניתוק מן המלאכה, עם כניסת השבת, הפגישה עם הילדה, ההורים, ביקור חברים, קריאה, שירת יחד, והבגד השונה – שורה גם השלום. הקסם בו אינו מנוגד לשגרה. אין בו פתטיות, ואין בו 'אקזוטיות', והוא גם לא דביק. הוא כל כולו שלי, של אמי ואבי ושל אבותינו ואמותינו. עם היציאה ממנו, חוזרים לעבודה, מדליקים את מסכי המחשב, אבל אז אנו מוגנים מן ההתלהבות שלנו לעבודה, מן הקנאה והתחרות הצמודים אליה, מן הרצון לרצות את המעביד… עד השבת הבאה"
"העבודה, גם אם יוצרת היא, וגם אם הורסת, הריהי התערבות מצד האדם בעולם הפיסי. המנוחה היא מצב של איזון בין האדם לטבע – אסור לו לאדם לנגוע בטבע, לשנותו בכל דרך שהיא, לא לבנות ולא להרוס דבר. השינוי הקטן ביותר שיעשה האדם בתהליך הטבעי, כמוהו כפגיעה באיזון. השבת היא יום השלום בין האדם לטבע. עבודה מכל סוג שהוא היא סתירתו של אותו איזון עדין בין האדם לטבע. השבת מסמלת את האחדות המושלמת בין האדם לטבע ובין האדם לחברו. על ידי הימנעות מעבודה – דהיינו הימנעות מתהליך של שינוי הטבע והחברה – משחרר עצמו האדם מכבלי הטבע והזמן, אם כי רק ליום אחד בשבוע. היחס בין האדם והטבע והאדם לזולתו הוא יחס של הרמוניה, של שלום ואי התערבות."
"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:מתנה טובה יש לי בבית גְּנָזַי (בבית אוצרותיי), ושבת שְׁמָהּ,ואני מבקש לִיתְנָה (לתת אותה) לישראל,לך והודיעם."
"שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ:לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ (שפחתך) וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (שחי בסביבתך), לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה."
"אנו באים לא"י לחדש את חיינו; אנו רוצים ליצור לנו כאן חיים עצמיים, שיש להם קלסתר פנים משלהם ואופי מיוחד.
לשם יצירת צורות חיים מקוריות ואמיתיות, בעלות פרצוף ופנים לאומיים – הכרח הוא לקחת את החומר ליצירות מאבני היסוד של צורות החיים הקדמוניות; ואין צורה יותר עליונה ויותר עמוקה להתחיל לטוות ממנה את צורות החיים המקוריות מיצירת השבת, שהיא, כידוע, קדמה למתן תורה ועוד במצרים שמרו בני ישראל את השבת...
בשבת מקופלים כמה רעיונות לאומיים וסוציאליים; ואם בעשרת הדברות מקופלת כל התורה – הרי בשבת אולי גלומות ומקופלות כל עשרת הדברות."
מתוך נאום שנשא ביאליק בהנחת אבן הפינה לבית "אוהל שם" בת"א, 1928
"אין צורך להיות... מדקדק במצוות בשביל להכיר את ערך השבת...מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן... לצייר לו מציאות של עם ישראל בלי 'שבת מלכתא'...אפשר לומר בלי שום הַפְרָזָה כי יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם;
ולולא היא, שהחזירה להם את 'נשמתם', וחידשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו הַתְלָאוֹת של 'ימי המעשה' (ימי החול של השבוע) מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לַדְיוֹטָה (לקומה) התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית.
ועל כן בוודאי אין צורך להיות ציוני בשביל להרגיש כל הדר הקדושה ההיסטורית, החופפת על 'מתנה טובה' זו, ולהתקומם בכל עוז נגד כל הנוגע בה."
אחד העם," שבת וציונות" חוברת ו', סיון תרנ"ח, 1898
ואילו אהוד בנאי מדבר על ערך השבת ברמה האוניברסלית הסביבתית:"מדברים עכשיו לא מעט על מצבו העגום של כדור הארץ ואני שומע, כולם אומרים חייבים בדחיפות לעשות משהו כמו: יום ללא מכוניות, יום ללא רכבות, יום ללא מטוסים, יום ללא אוטובוסים ואופנועים, יום ללא עישון, יום ללא עשן, יום ללא מכונות כביסה, יום ללא מייבשי כביסה, יום ללא מדיחי כלים, יום ללא טלפונים, יום חיסכון באנרגיה, יום ללא בישול, יום ירוק, יום כחול, יום סגול, יום ללא תאונות, יום ללא עבודה, יום ללא לחץ, יום עגול.ואני אומר: יש לנו יום כזה מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו כעם. יש לנו יום כזה מאז ומתמיד. מאז שנברא העולם.
יש לנו את השבת, כן, שבת, רבותיי, שבת!
שבת זה הרי היום הטוטאלי למען כדור הארץ.זה טוב לאוויר, זה טוב לאדמה, זה טוב לכביש, לים, למים ולרוח, לנשימה ולנשמה, זה זמן איכות לסביבה, זמן איכות למשפחה, זמן איכות למנוחה..."