המושב בנושא ענפים חקלאיים נערך בראשות אלי אהרון מארגון מגדלי הירקות וסקר שלושה תחומים מרכזיים: ירקות, בעלי חיים ומטעים.
מנהל ענף הירקות במועצת הצמחים נונה ארליך התמקד בנגב המערבי כאסם הירקות של המדינה וציין שבישראל הפדיון לחקלאים מענף הירקות מגיע לכ-6.5 מיליארד ₪ בשנה. "למרות הקשיים והמשברים, החקלאות נמצאת בצמיחה מתמדת", אמר ארליך והציג נתונים כלליים לגבי גידול ירקות בישראל: 2,300,000 טון ירקות מיוצרים בשנה על ידי כ-3,000 מגדלים. כ-530,000 דונם משמשים לגידול ירקות, מתוכם כ-75,000 בחממות. הירק הנפוץ ביותר בישראל הוא תפוח האדמה, שתנובתו מגיעה ל-285,000 טון בשנה. העגבניות נמצאות במקום השני עם 154,000 טון, והמלפפונים במקום השלישי עם 94,000 טון.
השוק המסורתי לייצוא חקלאי מישראל היה תמיד מערב אירופה, אבל בשנים האחרונות רוסיה תופסת רוסיה מקום מרכזי של כ-50% מכלל הייצוא. עקב המשבר ברוסיה וירידת שער הרובל, רווחיהם של היצואנים נשחקו בלמעלה מ-40%.
לדברי ארליך, ב-25 השנים האחרונות הוצאות החקלאים גדלו פי חמישה, אבל מחיר הירקות עלה רק פי שלושה. "החקלאים שרדו לאחר שעברו תהליך התייעלות, למשל בכל הנוגע לבחירת זנים וחיפוי שטחים, ולכן שרדו.
מנהל אגף בעלי חיים בשירות המקצועי במשרד החקלאות איציק מלכא הציג את גידול בעלי החיים בנגב המערבי. הוא ציין שכ-40% מתפוקת החקלאות הישראלית מבוססת על משק חי, כאשר ענף הלול מהוווה 44% וענף הבקר 40% מתפוקת בעלי החיים.
כ-1.3 מיליארד ליטר חלב מיוצרים בישראל, ותצרוכת החלב הממוצעת היא כ-170 ליטר לנפש בשנה. 13 רפתות בקיבוצים בנגב המערבי מייצרים יותר מ-45 מיליון ליטר חלב בשנה. באזור הדרום גדלים 43% מהכבשים, בעיקר על-ידי למעלה מ-1,000 מגדלים מהמגזר הבדואי.
ענף הלול מהווה 17% מכלל החקלאות בישראל. 500,000 טון פטמי עופות למאכל מיוצרים בשנה, והתצרוכת לנפש עומדת על כ-43 קילו עוף בשנה. היקף הייצור של ביצי המאכל מגיע ליותר מ-800 מיליון ₪.
בנוסף מגדלים בישראל כ-46,000 טון דגים בשנה, שהם כ-6.5 ק"ג לנפש. כ-500 דבוראים מייצרים כ-3,200 טון דבש ב-100,000 כוורות, והערך המשמעותי של הדבורים הוא בהאבקה, ולאו דווקא בדבש. ערכה של ההאבקה, המשמשת עבור גידולים כגון תפוח, שזיף, אגס, אבוקדו, מנגו ועוד נאמד בכ-2 מיליארד ₪ בשנה.
ד"ר ערן רווה ממינהל המחקר החקלאי סקר את מצב פרדסי ההדרים והמטעים בנגב המערבי. הוא ציין שהגידול העיקרי בנגב הוא ההדרים והזכיר גידולים בולטים נוספים כמו חוחובה (צמח מדברי שזרעיו משמשים להפקת שמן), פסיפלורה, צבר ואבוקדו.
בהיקף קטן יותר מגדלים בנגב גם רימונים (80% מהתוצרת מיועדת לייצוא), גויאבות, שקדים, אננס, מנגו, זיתים לשמן ולמאכל וצמחים ממשפחת הקקטוסים כגון פיטיה וקובו. לדברי ד"ר רווה, ישנם עוד מטעים רבים שיכולים לשגשג באקלים ובקרקע של הנגב, כגון גפן למאכל בחממות, שיזף, ליצ'י, אפרסמון, פאפיה, אנונה, קרמבולה ועוד. הוא הציג את האתגר שבכניסה לענפים חדשים: "אם נזמין היום שתילים לשנה הבאה, נקבל פירות רק בעוד שלוש שנים. כלומר, אנחנו מעריכים שיהיה ביקוש לפרי בעוד 4 שנים".