חלקות אלו, אשר הוקמו מתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, כוללות עצים ושיחים רב-שנתיים גבוהים אשר עם השנים תפסו מקומם בייעור בארץ, בגינון הציבורי והפרטי, בגנים בוטניים ובגני עצים ברחבי הארץ.
ב-1951 החלה קק"ל בנטיעת חלקות של מינים שיובאו מחו"ל, מוצא חלקם הגדול מאזורים חמים שבהם שורר אקלים ים תיכוני יובשני כגון אוסטרליה, מקסיקו וארה"ב. הנטיעה התבצעה בקבוצות של תשעה עד עשרים שתילים מכל מין במרווחים מוגדרים, כאשר זיהוי המינים התבצע עוד במשתלות קק"ל לפני הנטיעה. מינים אלו נבחנו למטרות מוגדרות, כגון עמידות ליובש, עמידות לגיר, טמפרטורות גבוהות או נמוכות ועמידות למזיקים ולמחלות. המעקב אחר התפתחות השתילים כלל מגוון פרמטרים, מרמת כושר הנביטה במשתלה ועד מדידות שנתיות של התפתחות העצים, ותהליך קבלת ההחלטות בדבר המינים הנטועים לקח מספר רב של שנים (בין עשר לשלושים שנה). מעט מן החלקות הללו הפכו להיות גן תצוגה חי לעצים – ארבורטום – כגון החלקות באילנות, בגילת ועוד. חלק מן המינים שנבחנו הוגדרו כמינים פולשים והוכחדו כליל מן החלקות, ולעתים העצים בחלקות התמוטטו כליל, נעקרו והוסרו מהמאגר.