אספקת מגוון שירותי מערכת אקולוגית לתושבי הארץ מתוך הכרה בכך שקיומו של האדם ורווחתו תלויים במגוון הביולוגי ובשירותים שהמערכות האקולוגיות (היער) מספקות לו היא מטרת העל של ניהול היערות בישראל.שירותי המערכת שהיער נועד לספק (המטרות) הם:
בחרנו להציג את עיקרי החידושים שמביאה איתה תורת ניהול היער בישראל על בסיס ארבע מגמות המשקפות באופן תמציתי את מהות השינוי התפיסתי:
מהתמקדות בהקמת יערות חדשים וביסוסם לניהול בר קיימה של יערות קיימים.הקמת יער – מראשית דרכה עסקה העשייה היערנית בישראל בעיקר ביצירת יערות חדשים יש מאין. מרב המשאבים החומריים והמקצועיים הופנו למפעל הנטיעות ולמכלול הפעולות הנלוות לנטיעה, בהן ייצור שתילים, טכניקות נטיעה, השקיות עזר ועוד. המדדים המרכזיים לבחינת ההצלחה של פעולות אלה הם "אחוזי הקליטה", קצב ההתפתחות ו"סגירת השטח" על ידי העצים הנטועים.ניהול יער – לאורך השנים הצטמצמו עתודות הקרקע לנטיעות חדשות, ומנגד היקף היערות המבוססים והמתבגרים גדל והלך. בהתאם לכך עובר בהדרגה כובד המשקל היערני מפעולת הנטיעה לפעולות טיפול ביער כגון דילול, גיזום, מניעת שרפות וניהול רעייה, ולטיפוח החיוניות והבריאות של היערות הבוגרים ואבטחת קיומם המתמשך והתחדשותם בעת הצורך. אולם אין די בכך, מלבד הדאגה המתמדת למצב היער, היערנים נדרשים להגדיר באופן ברור את התועלות (נופש, שמירה על ערכי טבע, יער קהילתי, תמיכה במגוון ביולוגי וכדומה) שאותן הם מבקשים להשיג בניהול היער ולפעול לעיצוב מבנה היער והכוונת התפתחותו בהתאם למטרות ויעדים מוגדרים.
מטיפולים המגיבים למצב היער לניהול שטח החותר למימוש מטרות מוגדרות.
ניהול מוכוון מצב – גישת ניהול היער התמקדה בעיקר במצב העצים והטיפולים היערניים התבצעו באופן כמעט בלעדי על פי מדדים משקפי מצב, קרי צפיפות העצים, גיל העצים, גודל העצים ומצב בריאותם. כתוצאה מכך שטחי יער שונים הנבדלים במיקומם הגיאוגרפי, בתפקידים שהם ממלאים ובמאפיינים נוספים כגון נגישות והקשר סביבתי, זכו למשטר טיפולים אחיד וללא סדר עדיפות ברור.
ניהול מוכוון מטרה – התובנה הגוברת באשר לחשיבותם של מטרות ויעדים לצורך ניהול יער בצורה אפקטיבית, הובילה להתגבשות תפיסת ניהול חדשה. שטחי יער מסווגים על פי "ייעודי שטח" שונים (נופש, שמירה על ערכי טבע, אזורי חיץ לאש, תמיכה במגוון ביולוגי ועוד), מבנה היער הרצוי, תדירות ואופי הטיפולים ביער וכן סדר העדיפות לטיפול – נקבעים בראש ובראשונה על פי ייעוד השטח תוך התייחסות למצב היער ולמשתנים נוספים כגון "רמת נגישות" ומגבלות ביצוע.
על פי גישה זו שטחים שמצבם דומה בהווה עשויים לעמוד תחת תוכניות ממשק (טיפול) שונות בתכלית אשר יובילו אותם למבנים ותפקודים שונים על פי ייעוד השטח. הרצון להפיק משטחי היער מגוון רחב של תועלות כלכליות, חברתיות וסביבתיות מרחיב בהדרגה את טווח ההתעניינות של מנהלי היער מרמות העץ הבודד ואוכלוסיית העצים לרמת המערכת האקולוגית השלמה.
מממשק יער המתמקד ברכיב העצי לניהול מערכת אקולוגית על מגוון רכיביה הביוטיים והאביוטיים.ניהול עצים – ביערנות היצרנית הקלאסית נהגו להגדיר את היער כאוכלוסייה של עצים ולאפיינו על ידי הרכב מיני העצים, צפיפותם והתפלגות הגילים והגדלים שלהם. מרכיבי צומח אחרים שלא תורמים לתוצרת העץ (שיחים, מטפסים ועשבים) נתפשו כגורם המתחרה בעצים ואילו בעלי חיים מסוימים ופטריות הניזונים מהעצים ומשפיעים לרעה על כושר הייצור שלהם הוגדרו כמזיקים. זאת ועוד, כל אירוע המסיט את היער ממסלול ההתפתחות "הנורמלי" נתפש כהפרעה בלתי רצויה.ניהול מערכת אקולוגית יערנית – ניהול היער מתבסס על ההבנה שיחסי הגומלין הרבים והמורכבים המתקיימים בין רכיבי המערכת השונים הם תנאי הכרחי לשירותי המערכת האקולוגית שהיער מעניק לאדם ולסביבתו. קיומם של יחסי הגומלין הללו ותפקודי המערכת שהם מחוללים תלויים במגוון הביולוגי של היער. על מנת לטפח את המגוון הביולוגי והמורכבות על רמותיהם השונות, חותרים היערנים לעיצוב היער כ"פסיפס נופי" מורכב המכיל מגוון של תצורות צומח, מיני עצים וצמחים אחרים, במגוון גילים, גדלים ותבניות מרחביות. תצורות צומח בעלות כיסוי עצי דליל או ללא עצים כלל, מתקבלות כחלק רצוי מהפסיפס הנופי. אלמנטים שונים כגון חומר עץ מת ונשר עלים נתפסים כמרכיב אינטגרלי וחשוב של המערכת. מינים, חברות או בתי גידול מסוימים המזוהים כבעלי ערך ייחודי מוגדרים כ"ערכי טבע" וזוכים לתשומת לב ממשקית פרטנית.יסוד מרכזי בניהול מבוסס מערכת אקולוגית הוא החתירה לרציפות העתית והקישוריות המרחבית של היער ("יער רציף ומתמשך). עם זאת, הפרעות שונות (שריפות, מתקפת חרקים וכדומה) המתרחשות ביער נתפשות אף הן כחלק אינטגרלי מהדינמיקה והרצף של המערכת האקולוגית והממשק היערני מכיר בחשיבותן למבנה ותפקוד היער ואף מחקה אותן באופן אקטיבי. מעקב אחר מכלול התהליכים והשינויים החלים ביער והקשר בינם לבין משתני סביבה ופעולות ממשק, מתבצע באמצעות "ניטור אקולוגי ארוך טווח". על מנת לאפשר את המרחב הנדרש לקיום התהליכים הטבעיים וכושר "ההתארגנות העצמית" של היער ננקטת גישה של "התערבות מזערית".
מנטייה לרמת התערבות גבוהה ושליטה מרבית במבנה היער לגישה של מינימום התערבות והישענות על תהליכים טבעיים.שליטה מרבית – התמקדות הממשק היערני באופטימיזציה של יצרנות העצים הובילה להגדרה מדויקת של "מבנה היער" רצוי קרי הרכב המינים, הצפיפות וגודל העצים בכל שלב ושלב בהתפתחותם. על מנת להיצמד לנתיב ההתפתחות הרצוי של היער ולשלוט בו ("שליטה ובקרה"), נדרשת התערבות יערנית בתדירות גבוהה (למשל, דילולים תכופים) בכלל שטח היער. כל חריגה מנתיב התפתחות זה נתפשת כמגמה שלילית וגוררת אחריה התערבות נוספת. תהליכים ספונטניים כגון תמותה והתחדשות עצים המגדילים את מורכבות מבנה העומד נתפשים כ"אובדן שליטה" ופגיעה ביכולת הניהול.התערבות מזערית – ההכרה בכושר ה"התארגנות העצמית" של מערכות אקולוגיות ובחשיבותם של התהליכים הטבעיים כתנאי לתפקודי המערכת מובילה לאימוץ גישה ניהולית החותרת להתערבות מזערית ברוב השטח המנוהל. ממשק יער אינטנסיבי מתבצע בשטחי יער מוגבלים שבהם ייעוד השטח ומטרות הניהול מחייבים זאת (למשל, אזורי קליטת קהל, קווי חיץ לאש). ברוב שטחי היער ניתן מרחב מרבי לביטוי התהליכים הטבעיים ויש הבנה וקבלה של "אי ודאות" מסוימת בנוגע למבנהו העתידי של היער. עם זאת, כאשר מגמת ההתפתחות הטבעית של היער אינה עולה בקנה אחד עם מטרות ניהול השטח נשקלת התערבות יערנית מושכלת בעלת אופי מכוון.
לסיכום, תורת ניהול היער בישראל מציגה גישה חדשה של ניהול היער כמערכת אקולוגית מורכבת המספקת מגוון של תועלות לאדם, קרי "שירותי מערכת אקולוגית". מנהלי היער מתערבים במערכת האקולוגית על ידי ממשק יער שונה בהתאם לייעוד השונה של השטח. קק"ל הגדירה שבעה ייעודי שטח – נופש, מורשת, ערכי טבע, חיץ לאש, יער קהילתי, מחקר ויער רב תכליתי. ההתערבות נעשית באופן מושכל ומוגבל מתוך הבנה כי היכולת לספק את מגוון שירותי המערכת, לאורך זמן, תלויה במגוון הביולוגי ובתהליכים הטבעיים שהוא מקיים. התהליך הוא הדרגתי ומתרחש ביערנות העולמית בכלל ובישראל בפרט.