היום, עם התפתחות הטכנולוגיה, התמעטות העצים, וההכרה בחשיבותם הרבה לאקלים ולאיכות הסביבה, כריתת עצים היא כבר לא עניין של מה בכך – היום אף אחד לא יכול לכרות עץ כי הוא צריך לחמם את הבית, לבשל או לבנות רהיט, כפי שהיה בעבר, אלא הדבר כרוך באישורים והיתרים. כן, יש מי שמגן על העצים.
במדינת ישראל קיימים חוקים ששומרים על העצים. החוק העיקרי שעליו אנו מתבססים הוא חוק "פקודת היערות" (1926) – "ירושה" מתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל שמטרתה להגן על העצים ולמנוע כריתות מיותרות. החוק קבע את שמות העצים והשיחים שהם אילנות מוגנים, ביניהם: אורנים, זיתים, חרובים, אלונים, אלות, ארזים, משנת 2008 נכללים ברשימה זו כל העצים – כולם!
לפי חוק זה אסור לכרות או להעתיק עץ ללא אישור מהגורם המוסמך לכך – פקיד היערות האחראי על האזור שבו צומח העץ – פקיד היערות מקרן קימת לישראל, או ממשרד החקלאות, או העירייה או הרשות המקומית. המעוניינים לכרות או להעתיק עץ צריכים לפנות ולקבל היתר לכך על פי החוק. טפסים להגשת בקשה כזו, אם צריך, תמצאו באתר קק"ל בקישור שכאן»
בנוסף לכך, שני הגופים – משרד החקלאות וקק"ל – פועלים כדי לאכוף את החוק ולהגן מפני כריתה לא חוקית, אם וכאשר היא מתבצעת בשטח. מחלקת הפיקוח של קק"ל אוכפת את החוק בתחומי היער ומשרד החקלאות בתחומי השטח העירוני.