חסיד אומות העולם ג'ינו ברטלי – דף שיח

סינגל ברטלי ביער חרובית. צילום: יואב לין
ג'ינו ברטלי היה ספורטאי ידוע ואחד מרוכבי האופניים הגדולים בדורו. דף השיח והסרטון המצורף עוסקים בשאלה כיצד אדם כמו ברטלי בחר לסכן את הקריירה המצליחה שלו, ויותר מכך – להיפרד ממשפחתו שברחה למקום מסתור – על מנת להציל יהודים מזוועות הנאצים

דיון ושיח

  • שואלים את המשתתפים: מה זה "חסיד אומות העולם"?

  • אחרי איסוף התשובות מסבירים: 

    חסידי אומות העולם הם אנשים שאינם יהודים, אשר סיכנו את חייהם, חירותם וביטחונם בתקופת השואה כדי להציל יהודי אחד או יותר מסכנת מוות, או מגירוש למחנות המוות.

    חסידי אומות העולם הם בני לאומים רבים, וקבוצות דתיות או חברתיות שונות, אשר הצילו יהודים בדרכי הצלה שונות ומגוונות.

    ההכרה באנשים כחסידי אומות העולם נעשית על ידי מוסד "יד ושם". הם מקבלים מדליה ותעודת כבוד ושמם נרשם על קיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם ב"יד ושם" בירושלים. אלו מהם המהגרים לישראל, זכאים לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי, ולהטבות נוספות.

  • מקרינים, את הסרטון שהפיקה קק"ל, "האלוף שהציל יהודים", סיפורו של רוכב האופניים האיטלקי חסיד אומות העולם ג'ינו ברטלי, המונצח בשביל האופניים ביער חרובית. אם אין אפשרות להקרין את הסרטון – שולחים למשתתפים את הקישור לסרטון.
ג'ינו ברטלי ב-1963. צילום: ויקימדיה

שאלות לשיח ודיון אחרי הצפייה בסרטון:

  • אילו רגשות עולים בכם אחרי הצפייה בסרטון?

  • האם יש היגיון בכך שג'ינו ברטלי וחבריו למחתרת אסיסי פעלו תוך סיכון חייהם וחיי היקרים להם למען הצלת אנשים שהם לא מכירים, בני עם אחר?

  • ג'ינו ברטלי היה ספורטאי מוכר וידוע. הוא היה אחד מרוכבי האופניים הגדולים בדורו וזכה לתהילת עולם. בזכות המעמד שהיה לו, הוא היה יכול להמשיך לחיות את חייו ולעסוק בספורט הרכיבה ללא הפרעה, וספק אם היה סובל בתקופת המלחמה. ובכל זאת, ברטלי בחר לסכן את הקריירה המצליחה שלו, ויותר מכך – להיפרד ממשפחתו שברחה למקום מסתור, ולסכן את חייו לו היה נתפס – על מנת להציל יהודים מציפורני הנאצים.
    מה לדעתכם גרם לג'ינו ברטלי לוותר על חייו הנוחים, להיפרד ממשפחתו ולהסתכן כל כך על מנת להציל יהודים בתקופת השואה?

  • אולי דווקא בגלל היותו מוכר וידוע הרגיש ברטלי חובה לנהוג כפי שנהג? האם ייתכן שיש קשר בין היותו ספורטאי מוכר וידוע, ידוען (סֶלֶבּ) בזמנו, להחלטתו לסכן את עצמו ואת משפחתו כדי להציל יהודים שאינם מבני עמו?

  • האם לדעתכם ידוענים ואנשים המוכרים בציבור מחויבים לשמש דוגמה אישית ולהפגין התנהגות מוסרית יותר?

  • האם אנחנו מכירים/רואים ידוענים שמרגישים צורך להראות דוגמה אישית בהתנהגות מוסרית וערכית?

  • כיום, בביטחון שבו אנו חיים, קשה לנו לדמיין את המציאות הנוראה של אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, החשש המתמיד וסכנת החיים שנשקפה למי שפעלו נגד הנאצים. האם כל אחד יכול היה לנהוג באצילות כזאת ולסכן את חייו כדי להציל יהודים תחת אימת השלטון הנאצי?
חסיד אומות העולם ג'ינו ברטלי במרוץ האופניים טור דה פראנס בשנת 1938, בו גם ניצח. צילום: ויקימדיה
  • ברטלי היה ספורטאי מוכר ומוערך. בשיא הקריירה שלו הוא סיכן הכול ופנה לעשות למען אחרים. האם קרה לכם שהרגשתם שלכם יש כל מה שאתם זקוקים לו, ועכשיו הזמן לדאוג לאחרים?

  • ראינו שברטלי הגדיל ועשה אף יותר ממה שביקשו ממנו אנשי המחתרת לעשות. שותפיו של ברטלי למחתרת ניצלו את אימוני הרכיבה שלו כדי שיוכל להעביר תמונות של יהודים ומסמכים מזויפים. הוא נענה לכך ברצון, אך לא הסתפק בזה וסייע להציל יהודים בדרכים נוספות – אם היה זה כשהסתיר משפחה יהודית בביתו ואם כשעורר סביבו הרבה תשומת לב כשהגיע לתחנות הרכבת, במטרה להסיח את דעתם של השומרים הנאצים ולאפשר ליהודים לחמוק.
    מה לדעתכם גרם לו להגביר את העשייה ולסייע להציל יהודים בדרכים נוספות?
    האם מוכר לכם מצב דומה של עשייה מכל הלב, כזו שמושכת אותנו לסחרור פנימה ומושכת אותנו לעשות עוד ועוד?

  • אילו ערכים, לדעתכם, הניעו את ברטלי לעשות מעשים נעלים, תוך קושי בלתי נתפס, ויתור על טובתו האישית וסיכון כה משמעותי?

  • נאמר בסרט שאחרי המלחמה חזר ברטלי להתחרות ונשאר אחד מגדולי הרוכבים בכל הזמנים. עם כל הפרסום והתהילה, הוא סירב כל חייו, גם שנים אחרי חלוף הסכנה, לדבר על מעשיו הנועזים, ורק אמר: "את הטוב יש לעשות, לא להגיד".
    מה דעתכם על האמירה הזאת של ברטלי? אנחנו הרי יודעים כמה חשוב לאנשים לקבל את הערכת הסביבה, בייחוד לאנשים מפורסמים – שרוצים עוד ועוד כותרות...

  • האם היום, בתרבות הרייטינג, אנחנו רואים תופעות כאלו של ידוענים שמצניעים ומסתירים את מעשיהם הנעלים?

  • על אילו תכונות אופי של ברטלי מעידה האמירה "את הטוב יש לעשות, לא להגיד"?

  • האם יש לכם דוגמאות לאנשים שעשו או עושים בסתר, בצניעות, מבלי לדבר על כך?
    מכירים עוד אנשים שעושים דברים משמעותיים למען אחרים תוך ויתור עצום על טובתם האישית, ומקפידים לעשות זאת בשקט ובצנעה?

  • מילותיו מעוררות ההשראה של ג'ינו ברטלי חושפות את צניעותו וגבורתו: "מדליות ספורטיביות מוצמדות לחזה שלך, אבל מעשים טובים מוצמדים לנשמתך". האם אתם מסכימים עם האמירה? מה חשוב יותר לדעתכם, ההישגים או המעשים הטובים? האם לדעתכם ההישגים מאפשרים לעשות יותר מעשים טובים, או אולי להפך?

קראו את שירו של אלמוג בהר, והציגו למשתתפים את השאלות המופיעות אחריו:

מעשים קטנים / אלמוג בהר:
 
אָדָם פּוֹדֶה נַפְשׁוֹ בְּמַעֲשִׂים קְטַנִּים
בְּזִכְרוֹנוֹת שֶׁהוּא זוֹכֵר כְּשֶׁכֻּלָּם
שׁוֹכְחִים, בִּפְצָעִים שֶׁהוּא סוֹבֵל כְּשֶׁכֻּלָּם
שְׂמֵחִים, בִּשְׁתִיקוֹת שֶׁהוּא שׁוֹתֵק כְּשֶׁכֻּלָּם
צוֹחֲקִים, בְּחִיּוּכִים שֶׁהוּא מְחַיֵּךְ כְּשֶׁכֻּלָּם
שׁוֹתְקִים, בִּסְדָקִים שֶׁהוּא עוֹצֵר כְּשֶׁכֻּלָּם
מַמְשִׁיכִים, בִּרְאָיוֹת שֶׁהוּא אוֹסֵף כְּשֶׁכֻּלָּם
מַשְׁלִיכִים, בִּפְתָחִים שֶׁהוּא מְגַלֶּה כְּשֶׁכֻּלָּם
מַסְתִּירִים, בְּשִׁכְחָה שֶׁהוּא שׁוכֹחֵַ כְּשֶׁכֻּלָּם
זוֹכְרִים, אָדָם פּוֹדֶה נַפְשׁוֹ
בְּמַעֲשִׂים קְטַנִּים.

דיון ושיח

חסידי אומות העולם שסכנו את חייהם כדי להציל יהודים בתקופת השואה עשו מעשים גדולים, גדולים מאוד, ועוד בתקופה כה אפלה, שבה רוב רובם של האנשים דאגו להישרדותם האישית. לכן הם גם היו מעטים ונאצלים כל כך. אנו יודעים גם על לא מעט מעשים קטנים של גילויי אנושיות של אנשים בעת האיומה הזאת שהצילו חיים.

  • אילו סיפורים על מעשים שהיו קטנים כביכול, אך משמעותיים, שמעתם?

  • מהו כוחם של המעשים הקטנים שפודים את נפשו של האדם? של איזה אדם – המקבל או הנותן, או גם וגם?

  • איך זה מתקשר לדבריו של ג'ינו ברטלי, "מדליות ספורטיביות מוצמדות לחזה שלך, אבל מעשים טובים מוצמדים לנשמתך"?

  • אילו מעשים קטנים יכולים אנחנו לעשות היום, במציאות הבטוחה שלנו במדינת ישראל?

  • מה כוחם של אותם מעשים קטנים גם היום?
ג'ינו ברטלי עם אשתו וילדיו

נסיים בקריאת "יזכור לחסידי אומות העולם":

יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת חֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲשֶׁר שָׂמוּ נַפְשָׁם בְּכַפָם לְמַעַן אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ הַנִּרְדָּפִים וְהַמְּעֻנִּים בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה ת”ש-תש”ה וְהָיוּ כְּכוֹכָבִים מְאִירִים בַּאֲפֵילָת הָרֶשַׁע הָרוֹבֶצֶת.
אֶת שֶׁהִשְׁמִיעוּ קוֹל בְּעֵת דְּמָמָה,
אֶת שֶׁהִצִּיעוּ מִקְלָט וּתְעוּדַת חַיִּים בְּעֵין סְעָרַת הָרֶצַח,
אֶת שֶׁסָּמְכוּ נוֹפְלִים וְהוֹשִׁיטוּ יָד,
מָזוֹן וּלְבוּשׁ,
אֶת שֶׁעָנוּ לַאֲנָשִׁים,
נָשִׁים וְטַף בְּעֵת שַוְּעָם.
גְּבָרִים וְנָשִׂים,
עוֹבְדֵי אֲדָמָה וְיוֹשְׁבֵי עִיר,
פְּשוּטֵי עַם וְרָמֵי מַעֲלָה,
אַנְשֵׁי אֱמוּנָה וּמַצְפּוּן – בְּגֵיא צַלְמָוֶת עָמְדוּ כָּל אֵלֶּה עִם בְּנֵי עַמֵּנוּ וְהִצִּילוּ מִן הַתֹּפֶת יְחִידִים, מֵאוֹת וְאַף רְבָבוֹת. בַּמָּקוֹם שֶׁלֹּא הָיָה אִישׁ הָיוּ הֵם אֲנָשִׁים.
יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת גְּדֻלַּת רוּחָם, גְּבוּרָתָם וְטֹהַר לִבָּם, יִצְרוֹר אֱלֹהִים בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם וּבָנוּ הַכָּתוּב:
“כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, 25)


כתב: רני יגר, בנה של הרצלינה יגר (כָּלֵב) , ילידת בולגריה.
זהו ה“יזכור“ הראשון שנכתב לזכר חסידי אומות העולם.