מהפינה הצפונית-מערבית של חניון נחל שרך יוצא לדרכו שביל מסומן בסימון שבילים כחול. נחל שרך הוא אמנם נחל אכזב, אך מדהים ביופיו ובקסמו. תחילה עובר הנחל בין עצי האורן שנטעה קק"ל, אך עד מהרה מפנים אלה את מקומם לעצי החורש הים תיכוני. העץ השולט הוא אלון מצוי ומלווים אותו אלון תולע, אלה ארץ ישראלית, קטלבים המתפארים בקליפת גזע אדומה ולבנה רפואי.
כשהנחל מתעמק למקומות שבהם דפנותיו זוכות לפחות שעות שמש, מצטרפים אליהם נציגי החורש הלח, ובראשם ער אציל ("דפנה") ואשחר רחב עלים. על העצים משתרגים הגבעולים הדקים של הקיסוסית הקוצנית, הניכרת בעליה דמויי הלב. לפעמים היא מואילה להראות גם את פירותיה – כדורים עסיסיים אדומים, הנאכלים בידי ציפורים.
לאחר שלושת-רבעי שעה של הליכה נגיע למערת שרך, שפיה פעור מעל לגדה הימנית של הנחל. המערה חשוכה לגמרי והטיול בה כרוך בזחילה. אם הצטיידנו בפנסים, נוכל לטייל במערה ללא חשש (אין להשתמש בנרות). לקירות המערה מוצמדים מחזירי אור המקלים על ההתמצאות. מחזיר אור בצבע אדום פירושו – אין כניסה. צבע לבן – המשיכו להתקדם. צבע כתום מכוון לעבר היציאה.
אפשר לטייל בשני מסלולים: מסלול קצר, שנמשך כעשר דקות, ומסלול ארוך, שנמשך כחצי שעה.
בשני המקרים נכנסים דרך הפתח הראשי של המערה. כמה מטרים מהפתח ישנה פנייה למסלול הקצר. למסלול הזה יש גרסה קצרה נוספת: כאשר מגיעים לחלל הראשון אפשר לפנות ימינה לפתח שמוביל ליציאה.
המסלול הארוך מאתגר יותר: מטפסים למדרגה גבוהה יותר מהמפלס התחתון של המערה וזוחלים במורד מדרון לפתח שנמצא מעל לפתח הכניסה.