מן המקורות והוגי דעות

"החפץ חיים", מתוך הפתיחה "לאהבת חסד"

צריך האדם לידע שגדר גמילות חסדים אינו מונח דווקא על הלוואת ממון, כמו שסוברין איזה אנשים, אלא הוא מוכח על כל עניני הטוב, שאדם עושה חסד ומיטיב לחברו בחינם. יש שמתחסד עמו בממונו, כגון: שמשאיל לו בהמה, או כלי, או הלוואת ממון, וכל היוצא בזה, שהוא עושה טובה לחברו. וזה נקרא בפי חז"ל בשם "גמילות חסד שבממונו". ויש שמתחסד עמו בגופו.

 

תנ"ך, ספר דברים טו, ז-יא

"כי יהיה בך אביון... לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו."

 

מתוך צרור המור, לרב אברהם סבע (הוגה דעות, תקופת גירוש ספרד)

כי האדם שקופץ ידו, בראשונה נתייעץ עם ליבו, ומקשה ליבו ייפול ברעה. לפי שאומר לו ליבו, הרבה עניים בני ביתך, יותר טוב שתיתנהו להם. וכן אומר לו ליבו, ועוכר שארו אכזרי, והרי אתה טורח ביום ובלילה, שינה בעינך אינך רואה להרוויח מזונותיך, ועתה תיתנהו מאכל לעם לציים. הם ילכו ויקוששו להם תבן, מאשר ימצאו כאשר עשית אתה... ולא תחוש לקושי ליבך, ועל כורחו פתוח תפתח את ידך.

 

כל אחד מקבל ונותן/הרב יוסף דוב סולובייצ'יק

שני כוחות נטע הקב"ה באדם. מחד גיסא, הכוח להיות יוצר עולמות, הכוח להיות רב ומורה וללמד את הזולת, להשפיע עליו, לשנות את אישיותו וליצור אותו מחדש. מחד גיסא, העניק הקב"ה לאדם כוח אחר – הכושר להיות תלמיד, ללמוד מהזולת, פעילות וסבילות. יצירה וקליטה מושרשות באישיותו של האדם. אסור לאדם, אף לגדול שבגדולים, לשכוח, כי יכול הוא ללמוד מאחרים באותה המידה שיש לאל ידו להעניק לאחרים.
אף הקטן שבקטנים – יש גם לו כוחות הנפש ומדות טובות ואוצרות של רגש אשר בהם הוא יכול להתחלק עם אחרים ולהשפיע עליהם. כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד, משפיע ומושפע, מקבל ונותן.