ד"ר עמרי בונה, המדען הראשי, מינהל פיתוח הקרקע
בהסתמך על מדיניות הייעור החדשה, שהתגבשה מאז 1990, ובמטרה לעודד את ההתפתחות של יער רב-מיני, רב-גילי ורב-שכבתי, בוצעו בשטחי הנטיעה סקרים אקולוגיים מקדימים, שאפשרו הכנת תכניות נטיעה מפורטות, המותאמות למאפייני בית הגידול. הכנת השטח לנטיעות חדשות בוצעה בעיקר באופן נקודתי, תוך כדי שמירה וטיפוח של עצי החורש הטבעי שנמצאו בשטח.
בשטחים שבהם בוצע חידוש יער, בעקבות גורמי נזק שונים, הושארו, בנוסף למיני החורש הטבעי, גם עצי מחט מצטיינים וכאלה ששרדו את גורם הנזק, כבסיס לדור הבא של היער. גם הדברת העשבים בוצעה ככל הניתן באופן נקודתי, תוך מעבר לחומרים, שהשפעתם הסביבתית קטנה. כמו כן, נפסק השימוש בשרפות מבוקרות של הצמחייה ושל שאריות גזם במסגרת הכנת השטח לנטיעה.
הנטיעה בשטחים אלה בוצעה בעירוב של מיני חורש טבעי עם מינים מחטניים. נטיעת שתילי החורש בוצעה בפיזור אחיד בין שתילי המחטניים, או בכתמים נפרדים, לשם יצירת פסיפס של יער מעורב ומגוון. הקושי בביסוס הנטיעות, ובמיוחד של מינים טבעיים של רחבי עלים, הביא למתן טיפולי עזר כמו גידור היקפי, התקנת שרוולי פלסטיק, חיפוי הקרקע והשקיות עזר. בהמשך פותחו שיטות נוספות לביסוס של עומדים של חורש טבעי באמצעות הגנה פרטנית על שתילי חורש גדולים והעתקה של עצי חורש בוגרים בנטיעות מיוחדות.
להורדת המאמר »