גדעון ביגר ונילי ליפשיץ
היסודות לפעילות הייעור של התנועה הציונית בארץ ישראל הונחו בתקופת השלטון הבריטי (1917 - 1948), אף כי ייעור ספורדי החל עוד בתקופה העות'מאנית. בחינת תפרוסת היערות בתקופה זו מראה על קשר בין מרחב הפעילות היהודית בארץ לבין מיקום היערות, כאשר הגורמים החברתיים-כלכליים והמדיניים, ולא האקולוגיים- סביבתיים, קבעו את מיקום היערות. תופעה זו נגרמה בשל האפשרות לטעת רק על קרקעות בבעלות המוסדות הלאומיים, וקרקעות אלו ניקנו בהתאם לצרכים היישוביים והחברתיים-מדיניים ובהתאם למשאבים הכלכליים שהיו בידי התנועה הציונית. כך רוכזו מרבית היערות מעשי ידי אדם באזור הגליל התחתון ושולי עמק-יזרעאל וכן ליד קרית- ענבים ומעלה-החמישה.
להורדת הגיליון המלא