מאת:
אילה לביא, עמנואל נוי-מאיר, חיים קיגל, המכון למדעי הצמח והגנטיקה בחקלאות, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית, רחובות. lavital@agri.huji.ac.il
אבי פרבולוצקי, המחלקה למשאבי טבע, מרכז וולקני, בית דגן.
פלישה והתפשטות של עצים משטחים נטועים לתוך בתי גידול טבעיים וטבעיים-למחצה היא תופעה גוברת והולכת בעולם. לעצים הפולשים השפעה משמעותית על המבנה והתפקוד של אקוסיסטמות רבות. אורן ירושלים הוא מין ים-תיכוני, הגדל בר בארץ במספר עומדים קטני היקף, וניטע, החל מתקופת המנדט, באזורים שונים בארץ בעומדים רבי היקף. באתרים רבים היער הנטוע גובל בשטחים טבעיים, כמו שטחי מרעה או שמורות טבע, שבהם לא ידוע על נוכחות אורן בתקופות היסטוריות. בשנים האחרונות נצפתה התבססות של זריעי אורן באופן ספונטני בחלק משטחים טבעיים אלו.
בעבודה זו בדקנו את אוכלוסיית זריעי האורן כדי לקבוע את דגם הפלישה וההתפשטות של אורן ירושלים מיערות נטועים לתוך שטחים טבעיים הגובלים עם היער. המחקר נערך בשני אתרים: גבעות גד (השפלה הדרומית) ויער הסוללים (הגליל התחתון). נמדדה צפיפות אוכלוסיות הזריעים בשטח הטבעי כתלות במרחק מן היער. הזריעים אופיינו מבחינת גובה, היקף, גיל ומצב התפתחותי.
נמצא כי תהליך ההתפשטות החל כאשר היער הנטוע הגיע לגיל 25-30 שנה. מרבית הזריעים עדיין נמצאים בטווח של כ-20 מטר מגבול היער, אך פרטים מעטים הגיעו למרחקים של עד כ-100 מטר והתחילו לבנות אוכלוסיה חדשה במרחק ניכר מן היער. צפיפות זריעים גבוהה במיוחד נמצאה בשני האתרים ממערב ליער לעומת שאר הכיוונים, כנראה כתוצאה מהפצת זרעים ברוחות השרב המזרחיות החזקות. צפיפות הזריעים היתה גבוהה יותר באתר הגשום יותר (הסוללים) לעומת השחון (גבעות גד), בגבעות גד רוב הזריעים מעל גיל 9 כבר היו בשלב הרבייתי, בעוד שבסוללים המעבר לשלב הרבייתי היה איטי יותר.
להורדת המאמר המלא