שיקום עמק החולה

עמק החולה נמצא בין רמת הגולן, הרי נפתלי ובקעת הלבנון. אורכו כ- 30 ק"מ ורוחבו בסביבות 6-7 ק"מ. שפע המים ובעלי החיים שבו משכו אליו בני אדם כבר מתקופת האבן. מיקומו ליד "דרך הים", שעברה בשוליו המערביים, וליד המעבר על הירדן במקום שבו נמצא גשר בנות יעקב, הפכו אותו לבעל חשיבות כלכלית-מדינית.

ייבוש עמק החולה

עם השנים, וכתוצאה מהתפרצות הרי געש בגולן, חלקו הדרומי של עמק החולה נסתם בלבה, ובשטח העמק נוצרו אגם, ביצה ואזור ביצה למחצה. אדמת העמק שבעבר שימשה לחקלאות ולהתיישבות, הפכה במרוצת השנים לאדמת ביצות שאינה ראוייה לעיבוד. האדמות שלא היו ביצתיות הוצפו לעתים קרובות במי התהום הסמוכים לפני השטח כתוצאה משקיעות קרקע.

עם חידוש ההתיישבות היהודית בעמק בשלהי המאה ה-19 נוצר צורך בייבוש הביצות.  מפעל הייבוש התעכב עד לאחר קום המדינה, ובשנת 1951 החלה קק"ל בביצוע מה שנחשב לפרויקט הציוני הגדול ביותר עד לאותם ימים: ייבוש אגם החולה וביצותיו, שהשתרעו על פני כ-40,000 דונם. הייבוש השפיע גם על 18,000 דונם נוספים שהוצפו בחורף.

 

ייבוש החולה, 1955. צילום: ארכיון צילומי קק''ל
ייבוש החולה, 1955. צילום: ארכיון צילומי קק''ל

המטרות העיקריות של ייבוש החולה היו: תוספת יישובים חקלאיים; הכשרת קרקע לחקלאות; ביטול איבוד המים המתאדים מהאגם (ההערכות דיברו על 28 מיליון מ"ק מים בשנה); כריית אדמת הכבול הביצתית ומכירתה כזבל אורגני וכחומר דלק.
ייבוש החולה נעשה על ידי העמקת אפיק הירדן מדרום לעמק וחפירת שתי תעלות שניקזו את מי האגם והביצות. ערוץ הירדן המקורי שזרם בעמק נזנח במשך השנים ונסתם. קק"ל הותירה, לבקשתם של חובבי הטבע, שטח של כ-3,000 דונם לשמורת הטבע הראשונה בישראל.
בעקבות הייבוש נוספו לגליל 65,000 דונם של קרקע חקלאית, הישג בלתי מבוטל. מבחינות אחרות התברר שהייבוש הביא תועלת פחותה מהמצופה, ואף גרם נזקים סביבתיים של ממש. אחת הבעיות החמורות היא פגיעה באיכות המים שזורמים לכנרת. תרכובות חנקניות, שבהן מדשנים את השדות, מתנקזות מעמק החולה לכנרת, ופוגעות באיכות המים באגם.

שיקום עמק החולה

לפני ייבושה שימשה החולה אגן שיקוע טבעי שהגן על הכנרת מפני סחף הירדן. יתירה מזו, אדמת הכבול התגלתה כבעייתית במיוחד. לכבול היבש לא היה דורש, והחומר האורגני שהיה בו נדלק וגרם לשריפות שנמשכו חודשים רבים. ואם לא די בכך, הכבול היבש נוטה להצטמק ולשקוע. אדמת הכבול בחולה שקעה מאז הייבוש ועד ראשית שנות ה-90 של המאה העשרים לעומק של יותר משלושה מטרים מתחת לגובהה המקורי.

בשנת 1994 נרתמה קק"ל לשיפור המצב. אנשיה העמיקו את הערוץ המקורי של הירדן בעמק החולה והציפו מחדש שטח בן 1,000 דונם. המים שמגיעים לאגם שוהים בו זמן מה לפני שהם ממשיכים לכנרת, ובמשך הזמן הזה שוקעים החומרים האורגניים ונשארים בו. יצירת האגם רצויה גם מההיבט של שמירת הטבע. לחולה נוסף עוד מקווה מים משמעותי, שאותו מנצלים העופות הנודדים. בזמן הקרוב תציף קק"ל שטח נוסף בחולה, שישמש מחסום נוסף לשמירה על איכות מי הכנרת ויסייע בפיתוח התיירות בצפון המדינה.
במסגרת מפעל השיקום קק"ל הפכה אזור המשתרע על פני כ-75 קמ"ר ממפגע אקולוגי לאזור בו פורחים ומשגשגים מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים והפכה את עמק החולה למוקד תיירותי בו נמצאים אתרי צפרות, תעלות מים מלאות דגים, חניונים בטבע, בעלי חיים יבשתיים ובעלי כנף, והמציע שפע אפשרויות לטיול באופניים, ברכב או ברגל.

עגורים בעמק החולה. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל
עגורים בעמק החולה. צילום: ארכיון צילומי קק''ל