ממונה התכנון האסטרטגי ברשות המים מיקי זיידה עסק בהרצאתו בשילובם של ניהול ומחזור מי נגר עירוני בתכנון המים הכולל. לדבריו, רשות המים מודעת לכך שמי שיטפונות הם משאב ולא מטרד: "המושג 'ניקוז מי שיטפונות' לא קיים יותר, ובמקומו מדברים היום על 'ניהול מי שיטפונות'. יעדיה של רשות המים מבחינה זו הם הפחתת נזק מהצפות, הגדלת יתרות המים, שימור קרקע ופעולות להגנת הסביבה. אנו פועלים לשנות את מבנה התשתית למי הסערה בארץ ואת החוקים הרלוונטיים".
הממשק בין העיר לסביבה הכפרית היה נושא הרצאתו של סגן נשיא האגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות ערן אטינגר, שציין כי לא במקרה הוזמן להשתתף בכנס, שהרי ההיבט החקלאי הוא גורם מפתח בבקרה וברגולציה של מי שיטפונות. "מי שיטפונות שמציפים את השדות גורמים להם נזק מצד אחד, ומצד אחר מי הסערה יכולים להועיל לשדות באופן מבוקר ובכפוף לרגולציה. ברור לנו שיש בעיה בריבוי הגופים הרגולטוריים שעוסקים במי נגר עירוני, ואנחנו קוראים לפתרון, כאשר מצדנו נענה לפנייתו של ד"ר חיים מסינג מקק"ל ונעשה את חלקנו".
ד"ר שולה גולדן מבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב הציגה מחקר בנושא ערים רגישות למים שערכה בהיותה בטכניון. לדבריה, "המחקר נקרא 'מחסומים בדרך לעיר רגישה למים' ומתאר את המכשולים שיש להתגבר עליהם כדי לשלוט במי הנגר העירוניים ולעגן זאת בחקיקה. המחקר מציע פתרונות כמה אפשריים. התחלתי בחקירת השינויים שהתחוללו בישראל ב-25 השנים האחרונות, וניסיתי להבין איזה מהם תומכים בניהול תקין של מי שיטפונות, ואיזה מהם מכשילים את התהליך. כדי לנסות להבים את הביעה לקחתי בחשבון מגוון גורמים כמו חקיקה ורגולציה. המחקר הראה שבמהלך הזמן השתנו צרכי ניהול המים בישראל, ושהרשויות אינן ערוכות להם".
פרופ' אביטל גזית, גם הוא מבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, הציג את מחקרו על הזדמנויות בעיר רגישה למים ואמר כי "ערים רגישות למים יבטיחו את המים הן בעתיד שחון, הן בעתיד שופע מים. הן תורמות לאקוויפרים בריאים, עוזרות לשפר אקלים מקומי ומפחיתות את פליטות גז החממה של העיר".
המומחית להנדסת המים מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס בסידני שבאוסטרליה פרופ' אנה דלטיק הייתה הדוברת הראשית בכנס. מנכ"ל JNF בוויקטוריה לשעבר ג'ו קרייצר הציג אותה באומרו כי "פרופ' דלטיק היא נכדה ובת למהנדסים ועומדת בראש קבוצת מחקר רב-תחומי בענייני מים עירוניים, עם דגש על ניהול מי שיטפונות ומודל סוציו-טכני. נושאי מחקרה קשורים להידרולוגיה עירונית ותשתיות מים, לניטור שדות ומטרולוגיה. היא פעילה ברחבי העולם ואוהבת במיוחד לבקר בישראל".
פרופ'אנה דלטיק בהרצאתה בכנס. צילום: דניס ציןפרופ' דלטיק הציגה תיאור מפורט של מחקרה האחרון, אך קודם לכן ציינה כי למרות ההבדל בגודל בין אוסטרליה וישראל התנאים וצמיחת הערים בהן דומים מאוד, ולכן שיתוף הפעולה ההדוק בין שתי המדינות בנושאים כמו ערים רגישות למים אינו מפתיע. לדבריה, "אחרי ששמעתי כמה מהדוברים פה אני יכולה לציין, שבאוסטרליה מצאנו שנושא הניהול והתחזוקה הוא מכריע. גילינו בדרך הקשה שמשתמש הקצה צריך לקבוע הרבה יותר בנושא המים והשימוש בהם, וכי אין להשאיר זאת רק למדינה או לרשות מים מקומית. ייתכן שזהו לקח חשוב גם לישראל. יש לזכור שרשות הפארקים רוצה להשאיר את הפארקים ירוקים, בעוד שרשות המים מעוניינת לחסוך מים והוצאות, וחושבת על ניצול מרבי של צינורות ולא על אקולוגיה ירוקה".
את המושב השלישי הנחה מארגן הכנס ומייסד המרכז לערים רגישות למים בישראל ד"ר ירון זינגר, שהזמין את הקהל לאתגר את המומחים ולהציג להם שאלות לגבי מחקריהם.
פרופ' רוני וולך מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית הציג אפיון של מי נגר עירוניים בערי ישראל. פרופ' אביתר אראל מהמכון לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון המחיש אפשרות לתכנון ועיצוב תוך חשיבה על ערים רגישות למים. ראש היחידה להנדסה סביבתית באוניברסיטת בן גוריון בנגב פרופ' אשר ברנר תיאר את ההתפתחות של ביו-פילטרים היברידיים.
פרופ' טל מוזס מהטכניון הציגה אלמנטים עיקריים לתכנון עירוני בערים רגישות למים בארץ, ואמרה שמחקרה מקיף כ-25 שנה, ובודק תכנון "מקנה מידה של בית יחיד ועד לעיר שלמה".
חתם את הכנס ד"ר ירון זינגר, שהרצאתו התמקדה בטכנולוגיות רגישות למים לניהול ולמחזור מי נגר עירוני. זינגר הציג את הפתרונות שנמצאים בשימוש כיום במספר מקומות בישראל ובאוסטרליה ואמר כי "כשתופסים את מי השיטפונות כמשאב, צריך להתייחס לפוטנציאל של הכמות והאיכות שתתקבל, כדי לדעת כיצד להשתמש במים. חשוב שעיר תאפשר למערכת להיכנס למגוון מקורות המים שלה. פרויקט ערים רגישות למים שמתנהל נכון, מאמץ ומשלב פתרונות מבוזרים ומרוכזים כדי להבטיח אספקת מים.