כאן נוטעים את העץ הראשון
טקס הנטיעה המשמעותי והחגיגי הזה, בקיבוץ דגניה א', נפתח בשירת ההמנון – "התקווה". יעקב פלמוני, בן הקיבוץ, נשא דברים בנוגע לנטיעת העץ והסביר את האחריות לגורל "הנטע החדש", שהשתרשותו היא סמל לגורל המדינה. בעלון הקיבוץ בחודש פברואר 1948 נכתב: "המדינה היהודית קום תקום. העץ שניטע עץ ברוש, עד הוא כי החלטתנו נחושה ושום דבר לא יעמוד נגדה. נטענו את עץ המדינה, נטענו וניטע עצים רבים מחדש."