יער שלנו מה נחמד הוא

לצערנו, צמצום אזורי המחיה המיוערים וכניסת נשק חם למזרח התיכון הכחידו שני מיני טורפי על מרשימים של אגן אזור הים התיכון: הדוב הסורי (Ursus arctos syriacus), שאלכסנדר זייד הופתע כשנתקל בו מחוץ לכפר גלעדי ב-1917, והנמר האנטולי או הנמר הגלילי (Panthera pardus tulliana), שנצפה לאחרונה בשנות השישים של המאה הקודמת בנחל בצת, כשאב ובנו הפתיעו פרט והותקפו על ידו. האב דקר את הנמר בסכין והרגו. שני אלו חיו בצפון הארץ בעבר הלא רחוק ועמדו בראש פירמידת המזון. עם הכחדתם התערער האיזון הטבעי ביערות הצפון, וכיום הוא מתבטא בעיקר בהתפוצצות אוכלוסין של חזירי בר שפעם ניצודו בעיקר על ידי הנמר האנטולי ושכיום צדים אותם ציידים אנושיים שמדללים את אוכלוסייתם.

בסביבת הגולן והחרמון עדיין יש יערות מקוריים שלא נכרתו. הם מלאים בעצים מגוונים אבל המלך הבלתי מעורער שלהם הוא ללא ספק העץ אלון. בלוטי אלון מכלכלים מגוון נרחב של בעלי חיים, בהם חזירי בר (Sus scrofa ) וחיות מוכרות פחות דוגמת הנמנמן. נמנמן הסלעים (Eliomys) שמצוי בעיקר בגולן ונמנמן העצים ((Dryomys nitedula שמצוי בגליל הם מכרסמים קטנים בעלי זנב ארוך שיכולים לדמות קצת לעכבר שמרכיב משקפי שמש שחורים, אבל השניים אינם קרובי משפחה. כשמם כן הם: בחורף הם נכנסים תרדמת במחילות או בתוך גזעי עצים ומתעוררים כשמזג האוויר מתחמם, והם יכולים לישון גם שבעה חודשים ברצף.

עוד חיה שניזונה מבלוטי עץ אלון היא הסנאי הזהוב (Sciurus anomalus). רבים אינם מתארים לעצמם שבישראל חיים בכלל סנאים, ולצערנו ייתכן שבקרוב מאוד יהיה זה נכון, שכן אוכלוסייתם, שהייתה נפוצה מאוד בגליל ובגולן, התמעטה מאוד וכיום יש בחרמון זוגות ספורים בלבד. למזלנו, ב-2004 ניסו עבריינים להבריח סנאים כאלו מירדן לארץ ונתפסו במעבר הגבול. מעז יצא מתוק: אותם פרטים הם בסיס של גרעין רבייה כיום בחי פארק שבקריית מוצקין. הם מתרבים לאט, אולם יש תקווה שיבוא יום ואפשר יהיה להשיבם לטבע, ליערות שמהם נכחדו לפני עשרות ומאות שנים.

יערות המחטנים ששתלה קק"ל, שכוללים בעיקר ברושים ואורנים, הם כיום חלק אינטגרלי מהנוף בישראל. בעלי החיים שמצאו בהם בית אינם חושבים לרגע אם היערות האלו טבעיים או מעשי ידי אדם. יער יתיר למשל, היער הגדול בישראל ששטחו כ-30,000 דונמים, ניטע במהלך שנים של טקסי ט"ו בשבט. הוא מאכלס רשימה מפוארת של בעלי חיים מרשימים, בהם זאבים, חתולי קרקל, שועלים, גיריות, דרבנים רבים וחזירי בר, לא כל שכן מיני ציפורים, נחשים ושאר חיות קטנות. רשימה כזו של חיות נדמה לנו שאפשר למנות רק באירופה, אולם היער היפה הזה נמצא כאן והוא פורח ובעלי החיים משגשגים בבית הגידול הים-תיכוני הזה כאילו היה כאן מאז ומעולם.

אחד היערות היפים והמרשימים בארץ הוא זה שמשתרע על שיפוליו של הר כרמל. לצערנו הרב, בדצמבר 2010 פרצה בו שרפה נוראה שגבתה את חייהם של 44 בני אדם וכילתה דונמים רבים של יער. זהו אסון השרפה החמור ביותר שהיה במדינת ישראל מאז הקמתה ועקבותיו עוד ניכרים מאוד בהר. 35,000 דונם של יער נטוע וחורש טבעי עלו באש ובעלי החיים שחיו בו נפגעו מאוד. אוכלוסיות רבות של בעלי חיים אטיים כגון צבים, נחשים, זיקיות ולטאות לא הצליחו לברוח, ובעלי החיים הגדולים יותר נצבו מול בית גידול שנחרב ונותרו ללא מזון או מקום מסתור.

בן רוזנברג, אקולוג מרחב כרמל של רשות הטבע והגנים, מעריך שמדובר בהתאוששות שתארך זמן רב. לדבריו, נשרף פה בית גידול שגדל במשך עשרות שנים, ומה שנבנה במשך 60 ו-70 שנים, תידרש בערך אותה תקופה כדי שיחזור למסלול. להחזיר את המצב לקדמותו כמובן שאי אפשר. "בית הגידול הזה השתנה לנצח", אומר רוזנברג בריאיון ל"עיתון חי", "קשה לנו אפילו לכמת כמה ואיך נפגעו כאן האוכלוסיות. כשסקרנו את השטח לאחר האסון היה הנזק עצום וגילינו גוויות של חזירים, תנים ויצורים גדולים יחסית; אולם בעלי חיים קטנים נשרפו לאפר ואי אפשר אפילו להעריך כמה מהם היו וכמה נותרו". על שאלתי האם החיות מתרבות והאם האוכלוסיות מתאוששות, הוא השיב: "אצל כמה מהחיות נדע רק באביב מה המצב. היחמורים יתחילו להמליט, וגם האיילים ונראה אם הנשרים יקננו ויטילו ביצים. אין ספק ששנה אחת נפגעה. לעומת זאת, אנו רואים אוכלוסיות שהתאוששו צ'יק צ'ק דוגמת התנים והחזירים".

רוזנברג מספר שמכיוון שחשוב לדעת מה המצב בשטח, התחילו ברשות בניטור יונקים. "אנחנו עושים מסלול של 20 קילומטרים בהר במשך שלושה לילות וסופרים את כל החיות שרואים בדרך. התקנו גם מצלמות עם חיישני תנועה והופתענו מאוד לגלות למשל אוכלוסייה מרשימה של צבועים בכרמל. צילמנו גיריות בכמות מפתיעה, תנים וסמורים, דלקים שבקושי יש עליהם תצפיות, ובכלל, המצלמות האלו עושות עבודה מדהימה. ועדיין יידרש עוד הרבה זמן לצבור מידע ולנתח אותו". נראה שהמצלמות האלו בעלות פוטנציאל גדול להפתעות, אז חשבתי לעצמי שאולי יצליחו באמצעותן סוף-סוף להוכיח למשל שעדיין חי בארץ גחן מצוי. "עוד לא הצלחנו לצלם גחן", אמר לי רוזנברג, "אבל אם למדנו משהו מהגילוי המחודש של העגולשון שחור הגחון בשמורת החולה, הרי זה שכנראה תמיד יש תקווה. רק מכיוון שלא ראינו משהו, אין זה אומר שהוא אינו קיים". גחן (Genet) הוא יונק טורף שדומה קצת לחתול אולם קרוב בעצם לנמיות, לסמורים ולדלקים. יש שמועות שטוענות בתוקף שהיונק הלילי הביישן הזה עודנו מקפץ בכרמל מעץ לעץ ונחשב בטעות על ידי הצופים בו לחתול בית. "הופתענו לגלות צבועים ואולי נופתע גם לגלות גחנים", מסכם רוזנברג, "אחרי הכל, גם בתקופות שידוע שהם היו נפוצים בארץ אף אחד לא ראה אותם. הם פעילים רק בלילה, מעדיפים את צמרות העצים וההסוואה שלהם מעולה. בכל אופן אם נצליח במקרה לצלם אחד, אני מבטיח לך שאתקשר אלייך מיד".