וציפורים אינספור: הנדידה בעיצומה

את תחילת עונת הנדידה הסתיו אפשר לייחס לציפורים ממשפחת החופמאים, עופות בינוניים שאזורי המחייה שלהם הם מים רדודים – בין החוף למים. בין הראשונים להגיע הם סייפנים, לימוזות ולוחמים. אך למדריכי האגמון, הסימן האמיתי לנדידת הסתיו הוא דווקא ציפור קטנה, "התכשיט של הטבע" והוא השלדג הגמדי, שכבר במחצית יולי אפשר ליהנות מצבעי הטורקיז המרשימים שלו. רוב הציפורים נודדות בלילה, ועדות יחידה להגעתן אל מחוזותינו היא הקריאות והשירה מהסבך והעצים. זיק טורקיז מסגיר את השלדג הגמדי, ריצה מהירה בדשא את הנחליאלי הצהוב.

 

עם בוא השחר מתמלא האגמון אורחים חדשים: קריאותיו הנוגות של החרמשון הגדול, החופמאים נאספים במים הרדודים לחיפוש מזון, כפנים ומגלנים, על מקוריהם המיוחדים, שולים את מזונם מקרקעית האגמון והאנפות האפורות, בשקט בשקט אורבות לטרפן, ללא תזוזה ובסבלנות אין קץ עד שיגיע לפתחן. אז ישלחו את צווארן הארוך ובמהירות רבה יבלעו את הדג בשלמותו.

 

בין כולם שוחים להם בנחת מיני הברווזים השונים. מהם אורחי סתיו כמו הקרקרים ומהם שיישארו איתנו כל החורף – השרשירים, המריות, הברכיות ואחרים. האגמיות, הנדמות לברווזים ונעות בלהקות המונות עשרות פרטים, רצות על פני המים עם כל סימן קל לסכנה.

תה מגיעה שעתם של הגדולים ביותר – השקנאים. מאות ואלפי שקנאים מגיעים אלינו משפך הדנובה ונוחתים במי האגמון. השקנאי הוא העוף הגדול ביותר שנודד דרכנו, מוטת כנפיו יכולה להגיע לאורך של שלושה מטרים. השקנאי המצוי נמצא בסכנת הכחדה עולמית, וכל המין נודד דרך ישראל.

 

במקביל, מתרחשת עוד נדידה, כמעט סודית, כמעט בלתי מוכרת, של עשרות אלפי פרפרים המגיעים אל האגמון מאפריקה הרחוקה. דנאיות הדורות צובעות את האזור בכתום חזק, מפרפרות בין צמחי המים הנוטפים צוף מתוק, ממהרות להטיל את ביציהן על צמחי הפונדקאי ולחזור אל הארצות החמות עם התקררות הימים.