ביו מי? ביומימיקרי

אם תביטו ברישום הבא, תראו שרטוט שנוצר לפני יותר מ-500 שנים, ובו תכנון של מכונת תעופה המעוצבת ככנפי העטלף. הרישום הזה הוא פרי קולמוסו של ליאונרדו דה וינצ'י, שהיה צייר ופסל מפורסם, אבל גם מדען וממציא המצאות מוכשר. תשוקתו של דה וינצ'י לעוף הביאה אותו לחקור את מעוף הציפורים ולתכנן מכונות שחיקו את אופן התעופה של ציפורים ועטלפים. דה וינצ'י לא רק שהבין את החשיבות של למידה מהטבע, אלא גם השתמש בעקרונות הטבעיים כדי לשפר את המצאותיו ולמצוא פתרונות יצירתיים לבעיות טכנולוגיות.

 

במובנים רבים, היה ליאונרדו דה וינצ'י מראשוני המדענים בתחום הביומימיקרי.

 

הביומימיקרי או הביומימטיקה (ביו=חיים; מימטיקה=חיקוי) הוא ענף במדע המחקרי. לפי גישת הביומימיקרי – חיקוי הטבע – האדם לומד מהטבע ומיישם עקרונות תכנוניים בעיצוב ובפיתוח טכנולוגיות חדשות. הנחת היסוד היא שאתגרים רבים המעסיקים את האנושות כבר נפתרו בטבע באופן יעיל, אלגנטי ומקיים.

משחר האנושות לומד האדם מהטבע, אך הטכנולוגיה כיום מאפשרת ללמוד ולחקות את פתרונות הטבע כפי שלא יכולנו בעבר. למשל חיקוי של התרוממות בקצה הכנפיים של עופות דורסים לשבירת מערבולת קצה כנף, המזוהה כיום ככנפונים במטוסים; חיקוי פני השטח של חיפושית מדבר נמיב, הקוצרת מים מהאוויר – ומשמשת השראה לתכנון מערכות לקצירת מים.

 

ביומימיקרי מאפשר פיתוח של פתרונות יעילים, חסכוניים וידידותיים לסביבה, בהשראת פתרונות הטבע. בתהליכי תכנון ביומימטיים אפשר ליצור מוצרים, תהליכים ומערכות שפותרים את אתגרי העיצוב הטכנולוגיים הגדולים ביותר שלנו באופן בר קיימה ובהרמוניה עם החיים על פני כדור הארץ.

אחת הדוגמאות היותר מפורסמות של ביומימיקרי היא הצמדן המוכר. כן, זה שסוגר לכם את התיק, את מעיל הרוח או את הנעל.

 

בשנות ה-40 של המאה הקודמת, הבחין ג'ורג' דה מסטראל, מהנדס שווייצרי, שזרעי צמח הברדוק (לפה גדולה) נדבקו לגרביים שלו ולגופו של הכלב שלו בזמן שטיילו בהרים. לאחר בדיקה נוספת, הוא ראה שלזרע יש ווים זעירים שמתחברים לפרוות הכלב. דה מסטראל החליט לקחת את זה הלאה, ויצר מוצר המתבסס על רצועת ווים חזקים זעירים המתחברת לרצועה דמוית פרווה. הוא קרא לו צמדן, ומאז סוף שנות ה-50 של אותה מאה הוא רק מצמיד ומצמיד...

אנו, בני האדם, חלוקים בדעותינו כמעט על הכול, אבל יש משהו שוודאי כולנו נסכים עליו: יתושים יכולים להיות מאוד מעצבנים ומציקים. הם התפתחו יחד איתנו והפכו להיות יעילים וערמומיים, והגדילו לעשות כאשר אימצו מגוון כלים, פיזיים וכימיים, שבעזרתם הם מקהים את חושינו בזמן שהם עוקצים אותנו...

אז איך באמת אנחנו לא מרגישים את רגע העקיצה? זה קורה בזכות חדק המציצה הייחודי של היתושה, העשוי ממספר מחטים שונות, שלכל אחת מהן שימוש אחר. החוקרים ראו ועשו: הם חיקו את חדק היתושה המכיל בליטות טבעתיות המפחיתות את המגע עם העור, ומכאן גם את הגירוי העצבי ואת תחושת הכאב. המחט הייחודית, המתאימה לבדיקות סוכר, למשל, הפחיתה משמעותית את הכאב הנגרם מהחדרתה.