על ציפורים, דובים, דגים וכדור שמתחמם

גם בעלי הכנף סובלים משינויי האקלים, והם מסמנים זאת על ידי שינויים בנדידה ובקינון שלהם. מחקר שבדק מהם בעלי החיים שעשויים לסבול יותר משינויי האקלים, מצא שכ-23.5% מהציפורים שכבר נמצאות בסכנת הכחדה מושפעות מהתחממות האקלים.

ואילו ציפורים סובלות יותר? אלו שחיות במקומות הקרירים והגבוהים יותר. להן קשה למצוא מקום קר יותר לברוח אליו, שלא כמו ציפורים שחיות באזורים חמימים.

ובישראל? "הרבה מאוד מהציפורים בעולם הן ציפורים נודדות ובישראל זה משמעותי, כי כ-80% ממיני הציפורים שאנו רואים בישראל הן נודדות", אומר ירון צ'רקה, הצפר הראשי של קק"ל. "אפשר לדבר באופן כללי על סימנים חדשים שאנחנו מבחינים בהם, למשל, רואים שינויים במועדי ההגעה לארץ של מינים שונים – מועדים שפעם היו יציבים, משתנים עתה משנה לשנה".

 

צ'רקה מסביר שהמניע לנדידת האביב, הנדידה צפונה, אינו קיומי אלא הורמונלי, והוא תלוי במספר שעות האור ביממה, שמאותתות לציפורים שהגיע הזמן לנדוד. "הציפורים, מבחינתן, ממשיכות לצאת לנדידה צפונה פחות או יותר באותם מועדים, אבל כאשר הן מגיעות לאזורי הקינון הן מגלות שזה מאוחר מדי, מכיוון ששיא העונה בבית הגידול עבר והן החמיצו אותו. למשל, מחקר שנעשה על חטפית שחורת עורף, הניזונה מחרקים מעופפים, מצא שבאזורי הקינון של החטפיות בקיעת הביצים הייתה מותאמת באופן אופטימלי לשיא עונת החרקים, אולם עכשיו, כאשר שיא עונת החרקים הוקדם, כשהגוזלים בוקעים כבר יש הרבה פחות מזון והתוצאה היא הצלחה פחותה בקינון, כלומר, פחות גוזלים הפורחים בסוף העונה מהקן".

 

התנהגות אחרת שמושפעת משינויי האקלים נחשפה במחקר אמריקאי על אווזים מסוג ברנטה כהת חזה, שהתפרסם לאחרונה. "המחקר הוכיח", אומר צ'רקה, "שהברנטות יוצאות למסלול הנדידה שלהן בזמן, אך תוך כדי תנועה הן מגלות שהמזון באזורים שבדרך לאתרי הקינון כבר אחרי תקופת השיא שלו, כלומר, כבר אינו מתאים להן, ולמעשה קשה להן להשיג את המזון שהן זקוקות לו, ואז – הן מתחילות למהר, להוציא יותר אנרגיה והן מגיעות לאתרי הקינון שלהן חלשות ועם פחות כוח. התוצאה היא קינון טוב פחות ומספר גוזלים קטן יותר".