אך זוהי, מסתבר, נחלת העבר. לפני כשלושה עשורים החלה להתגבש תפיסת פיתוח בר קיימא במערכות אקולוגיות, שבמסגרתה התחדדה ההבנה שעל מנת להציל מערכות אקולוגיות שיצאו מאיזון נדרשת מעורבות האדם. מעורבות זו מובילה אותנו אל המושג עצמו, אקוסיסטם – מערכת אקולוגית. מדובר ביחידה שבה חיים בצוותא יצורים חיים מסוגים שונים – יצרנים, צרכנים ומפרקים. כל אלה מקיימים יחסי גומלין מרתקים והדוקים בינם לבין סביבתם.
הגורמים השונים במערכת האקולוגית רבים מספור, וכוללים בין השאר מים, קרקע ומסלע, שמש, אור, אוויר, אטמוספירה, צמחים, בעלי חיים ועוד. כך מתקיימים יחסי גומלין בין כל החברים במערכת, ואילו כאשר אותם יחסי גומלין מתערערים באופן משמעותי, כמו בעקבות שריפה גדולה, היכחדות של מין מסוים או שינויים בתנאי מערכות יחסי הגומלין ביניהם, אותה מערכת אקולוגית עלולה לקרוס או לפחות לגרום לפגיעה בחלקים מתוכה. לכך קוראים בשפה האקולוגית "שירותי מערכת וכושר נשיאה של המערכת": תמיכת חיים נשיאת חיים, וכן קיום של מגוון מינים בכל רמות שרשרת המזון (יצרנים-צרכנים-מפרקים).