אקולוגיה וסביבה – המערכת הסביבתית

מעט מפתיע לגלות זאת, אבל עד לפני 30 שנה שלטה בכיפה הטענה האקולוגית הקלאסית שלפיה האדם אינו חלק מהמערכת האקולוגית. קופים, ג'ירפות, סלעים, צמחים וכל השאר נחשבו לחלק מהמערכת הסביבתית, כלומר האקוסיסטם, אבל מטעמים שונים האקולוגים הקלאסיים הוציאו את בני האדם מהמערכת, למרות שגם אנו בעל חיים.
על פי אותה תפיסה, לאדם אסור להתערב בטבע במקרה של אסון, דוגמת שריפת הכרמל, ויש לתת למערכת לשקם את עצמה לבד, גם אם זה יקרה בעוד מאות או אלפי שנים.

אך זוהי, מסתבר, נחלת העבר. לפני כשלושה עשורים החלה להתגבש תפיסת פיתוח בר קיימה במערכות אקולוגיות, שבמסגרתה התחדדה ההבנה שעל מנת להציל מערכות אקולוגיות שיצאו מאיזון נדרשת מעורבות האדם. מעורבות זו מובילה אותנו אל המושג עצמו, אקוסיסטם – מערכת אקולוגית. מדובר ביחידה שבה חיים בצוותא יצורים חיים מסוגים שונים – יצרנים, צרכנים ומפרקים. כל אלה מקיימים יחסי גומלין מרתקים והדוקים בינם לבין סביבתם.

 

הגורמים השונים במערכת האקולוגית רבים מספור, וכוללים בין השאר מים, קרקע ומסלע, שמש, אור, אוויר, אטמוספירה, צמחים, בעלי חיים ועוד. כך מתקיימים יחסי גומלין בין כל החברים במערכת, ואילו כאשר אותם יחסי גומלין מתערערים באופן משמעותי, כמו בעקבות שריפה גדולה, היכחדות של מין מסוים או שינויים בתנאי מערכות יחסי הגומלין ביניהם, אותה מערכת אקולוגית עלולה לקרוס או לפחות לגרום לפגיעה בחלקים מתוכה. לכך קוראים בשפה האקולוגית "שירותי מערכת וכושר נשיאה של המערכת": תמיכת חיים נשיאת חיים, וכן קיום של מגוון מינים בכל רמות שרשרת המזון (יצרנים-צרכנים-מפרקים).

מנהל אגף חינוך ונוער בקק"ל, ד"ר בנצי בר לביא, מסביר: "מערכת אקולוגית, אקוסיסטם, היא אוסף של אלמנטים טבעיים, שמקיימים ביניהם יחסי גומלין של השפעות הדדיות ויש לה גבולות מוגדרים. כל מערכת משרתת מטרה או מטרות מסוימות. לתוך המערכת יש כניסה של חומרים, אנרגיה ומידע, ויש גם יציאה של חומרים, אנרגיה ומידע".

כדוגמה, לא אקולוגית מן הסתם, מביא ד"ר בר לביא את השעון הבנוי

כמערכת. יש בו אלמנטים שונים: מחוגים, קפיצים, סוללה, רצועה ועוד.

המטרה הכללית של המערכת היא להורות את השעה. אם הרצועה תישבר או תיפול מגוף השעון, הוא עדיין יראה את השעה. כלומר, הרצועה היא לא אלמנט קריטי. כך גם הזכוכית. אבל אם את המחוגים, הסוללה או הקפיצים יישברו או לא ימלאו את תפקידם השעון יפסיק לתפקד. "לכן כך גם במערכת האקולוגית: לפני שאנו נכנסים לפיתוח בר קיימה, עלינו לזהות את האלמנטים הקריטיים במערכת, שפגיעה בהם עלולה להוביל להתמוטטות המערכת".

הגישה כיום, מסביר ד"ר בר לביא, היא שעלינו כבני אדם לפעול על מנת לייצב את המערכות האקולוגיות הנמצאות בבעיה, כך שהן יוכלו לשאת את עצמן לאורך זמן. "אתן לדוגמה את זיהום נחל קישון. הנחל הזדהם, רבים מלוחמי שייטת 13 נפגעו, ולא מעט מהם חלו בסרטן בעקבות אימוני צלילות בנחל, שהיה מזוהם בעקבות השפכים מהמפעלים בסביבה. הקישון הוא מערכת אקולוגית. על פי הגישה הישנה היה אפשר לסגור את הקישון, לעצור את הזיהומים ולתת לשיטפונות לזרום עוד 100,000 שנה, ואולי אז הקישון היה מתנקה קצת. מצד שני אפשר להוציא את הבוצה הרעילה שספוגה בקרקעית הקישון באמצעות מחפרים, להכניס אותה לשקיות ענק ולשלוח אותן לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב. כך עשתה קק"ל, והיום כבר ניתן לראות דגים חיים במי הקישון. זה פיתוח בר קיימה של נחל שהיה מת וממית...

נטיעת עץ, כשאחריה העץ מתפתח ונושא את עצמו באופן טבעי, ללא התערבות נוספת מצדנו, זה פיתוח בר קיימה; גם הצפת החולה ויצירת אגמון החולה היו בגדר פיתוח בר קיימה. הרי החולה יובשה עם קום המדינה, ו-250 מינים של צמחים ובעלי חיים נעלמו. עכשיו, עם ההצפה מחדש של האגמון, כ-180 מינים כבר חזרו למקומם הטבעי. היום עגורים נוחתים בחולה במיליונים. גם קורמורנים, שקנאים, לוטרות ועוד חוזרים למערכת האקולוגית המקורית שלהם, בשל פעולות הפיתוח שכללו הצפה מחדש, איגום ותיעול. כעת החולה נושאת את עצמה באופן טבעי כמערכת".

"ראשית יש להבין שאחרי השריפה ישנו חוסר איזון במיני הצמחים ובבעלי החיים. המינים היותר שורדניים יכולים להיות בעייתיים, ולכן יש מינים שפולשים למערכות האלה, שאינם בריאים למערכות אקולוגיות טבעיות, בפרט למערכות פגועות. אף על פי כן בשנה האחרונה לא נכנסנו לאזור השריפה באופן דרמטי. אנו פועלים בעיקר בהפצת זרעים. אנו עוזרים לאלונים להתחדש על ידי הטמנת בלוטים בקרקע. הרעיון הוא להביא בלוטים מאזור לא פגוע ולהטמין אותם באזור פגוע. זה בעצם לעזור לטבע לחדש את עצמו. אבל מתוך 50 בלוטים, אחד אולי מצליח לנבוט, ובדרך כלל הוא לא יחזיק מעמד, כי אם הוא צעיר ויש באזור רעייה בעלי החיים יאכלו את השתיל הצעיר. כלומר, זו הרבה השקעה. אבל אנחנו עושים את זה עם תלמידים בכרמל, כחלק מהפעילות החינוכית".

"יש פגיעות ישירות ויש פגיעות עקיפות. ראשית, הייתה פגיעה בנפש ובמקורות פרנסה. זו פגיעה לא קלה כשלעצמה. מלון יערות הכרמל ניצל מפגיעה רצינית, אבל מי רוצה לבוא היום למלון שנמצא במרכז שטח שרוף, ולנשום את ריח הפיח? מעבר לכך, היתה פגיעה מידית באיכות האוויר ובאיכות המים כתוצאה מהשריפה. כיום יש במקום סחף של קרקע. הרי ברגע שאין עצים, אין מה שמחזיק את הקרקע. אם יש גשמים חזקים, יש סחיפה של הקרקע, וכך נותר סלע חשוף. יהיה קשה להחזיק עצים חדשים בתוך סלעים. קיימת גם פגיעה נופית. זו צלקת בנוף. ואם זה לא מספיק, השריפה הוסיפה עוד אבק ופיח לאטמוספירה. ההליך כולו מחזק גם את תהליך ההתחממות הגלובלית, כי יש יותר אבק, פיח ו-Co2, וכל החלקיקים האלה יוצרים מעטה שגורם לקרינה להילכד באטמוספירה. כך כדור הארץ ממשיך להתחמם. כל האפקט של ההתחממות נובע מהחלקיקים האלה. לכן שריפה גדולה או התפרצות של הר געש גורמים בסופו של דבר לעוד האצה קטנה של התחממות כדור הארץ".