תופעת האופנה המהירה היא האחראית הישירה ליצירת התופעה האומללה שבבסיסה עומדים ניצול עובדים ופגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר של בני אדם, תופעת סדנאות היזע (באנגלית: sweatshops).
המחיר האנושי של האופנה המהירה כבד. על מנת להציע בגדים במחירים נמוכים במיוחד, על יצרני האופנה המהירה להוזיל עלויות. אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת היא לצמצם את שכרם של העובדים שמייצרים את הבגדים. כדי לעשות זאת, מוצעים להם תנאי עבודה לא אנושיים, וכיוון שמדובר באנשים שמגיעים ממקומות עניים במיוחד, הם מוכנים לעבוד גם בתנאים מחפירים, הכוללים חללים צפופים ולא מאווררים, תאורה לא מספקת, מחסור במתקני תברואה, חשיפה לחומרים מזיקים ופעמים רבות גם לאלימות. לרוב הם עובדים שעות ארוכות מדי, לפעמים ללא הפסקות, ומקבלים שכר נמוך בהרבה משכר המינימום או שכר המחיה. גם עבודת ילדים רווחת בסדנאות יזע רבות, שם ילדים צעירים נאלצים לעבוד בתנאים מסוכנים, במקום ללמוד בבית הספר.
גם בעלי חיים מושפעים מאופנה מהירה. בעלי החיים היבשתיים והימיים בולעים את הצבעים והמיקרופייבר הרעילים המשתחררים אל נתיבי המים השונים, ונפגעים מהם אנושות.
תרבות האופנה המהירה מעודדת את "תרבות הזריקה", את התחושה שאנחנו צריכים לחזור ולקנות שוב ושוב, כך שניראה "מעודכנים" ולבושים בטרנדים האחרונים, ויוצרת בנו תחושות צורך וחוסר שביעות רצון תמידיות. למעשה, מספר הלבישות הממוצע של כל בגד, בטרם אנחנו נפטרים ממנו, עומד על חמש פעמים.
תעשיית האופנה אחראית גם לכמויות אדירות של פסולת טקסטיל. רבים מהבגדים שנרכשו נזרקים לאחר שנלבשו רק כמה פעמים: התעשייה מייצרת מדי שנה כ-92 מיליון טונות של פסולת טקסטיל, שחלק גדול ממנה נשרף או מוצא את דרכו להטמנה, בעוד שפחות מ-1% מהבגדים המשומשים ממוחזר לבגדים חדשים.
* מיטל פלג מזרחי היא חוקרת אופנה בת קיימה וצדק סביבתי באוניברסיטת תל אביב, מרצה במכללת תל חי ומנהלת תנועת מתלבשות לאופנה הוגנת