מתודלקים

כמו בסיפור על האיש הירוק, בשנים האחרונות קמים על ימין ועל שמאל ארגונים ירוקים ומפלגות ירוקות, שמשווקים לנו מכוניות ירוקות ושקיות בד ירוקות וחומרי ניקוי ירוקים. המודעות העולמית למצב כדור הארץ ולאיכות הסביבה הולכת ועולה וזה מצוין, כי באמת הגיע הזמן שנתעורר. יחד עם זאת, חשוב שנבדוק ונחשוב לפני שאנחנו מקבלים משהו שמוצג לנו בתור "ירוק" כדבר שהוא בהכרח ידידותי לסביבה. לפעמים החליפה הירוקה היא רק תחפושת. לא כל הנוצץ זהב, ולא כל הירוק ייטב. הטירוף העולמי סביב הדלקים הירוקים הוא דוגמה טובה לכך.

מקור האנרגיה העיקרי של העולם המודרני הוא הדלקים הפוסיליים (fossils פירושו "מאובנים"). תהליך יצירתם של הנפט, הפחם והגז הטבעי החל לפני מאות מיליוני שנים, כששאריות של צמחים ובעלי חיים שקעו והתאבנו על קרקעית האוקיינוסים הקדומים ובמקווי מים ביבשה. בשלב הראשון, הפך החומר הביולוגי שנלכד בסלעים לחומר מוצק המכונה קרוגן, ואז, תחת השפעה של חום ולחץ, הקרוגן שינה את מצב צבירתו לגז או לנוזל. גם הנוזל וגם הגז נדדו דרך סלעים נקבוביים עד שנתקלו בסלע בלתי חדיר, ושם הם הצטברו. לאחר קידוח ושאיבה מעומק הקרקע עובר הנפט תהליך של זיקוק, ומופקים ממנו דלקים שונים: בנזין וסולר המשמשים להנעת מכוניות, מזוט המשמש כחומר דלק עיקרי בתחנות כוח, קרוסין המשמש להסקה ביתית, וכן גז בישול.

הנפט הוא משאב מתכלה, ועם השנים, ככל שצריכת האנרגיה העולמית גוברת, עתודות הנפט בעולם הולכות ומתמעטות. כשההיצע קטן והביקוש עולה המחירים מטפסים לשמיים: מחיר חבית נפט כבר הגיע בעבר למחיר שיא של 140$. בישראל, מחירי הדלק הגיעו לשיא של כל הזמנים – כמעט שבעה שקלים לליטר. במקביל לעלייה במחירי הנפט, הולכת וניכרת ההשפעה השלילית שיש לפחמן הדו-חמצני הנפלט בזמן בערת דלקים פוסיליים על התחממות כדור הארץ, ובשנים האחרונות מתעורר הצורך לעבור לדלק חלופי, זול יותר ומזהם פחות.

הדלקים הירוקים, המכונים "ביו-דלקים", הם דלקים המיוצרים מביומסה בלתי מתכלה: ביו-אתנול הוא דל חלופי המיוצר מהתססת סוכרים טבעיים, ועיקרו מופק בברזיל ובארצות הברית מגידולי תירס וקנה סוכר. ביו-דיזל הוא דיזל חלופי המיוצר משמנים טבעיים, בעיקר משמן סויה באירופה ושמן קנולה בארצותהברית. תהליך ייצור הביו-דיזל הוא תהליך כימי פשוט הנקרא טרנס-אסטריפיקציה.

היתרונות בשימוש בביו-דלק הם רבים: בתהליך שריפת הביו-דיזל אמנם נפלט פחמן דו-חמצני לאוויר, אך גידול הצמחים שמהם מופק הביו-דיזל צורך בעצמו פחמן דו-חמצני לתהליך הפוטוסינתזה, כך שבסך הכול אין גידול בכמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה בשימוש בביו-דלקים. שריפה של ביו-דיזל משחררת לאוויר בין 40 ל 70 אחוז פחות גזי חממה ביחס לדלק פוסילי. גם מבעירה של תערובת של 20% ביו-דיזל ו 80% דלק רגיל (תערובת המכונהׁ B20), נפלטים עד 20% פחות רעלנים לאוויר. יתרון נוסף הוא שבתערובות שבהן כמות הביו-דיזל אינו עולה על 20% אפשר להשתמש ללא שינוי במנועי הדיזל הקיימים. למעשה, כשרודולף דיזל הציג לראשונה את המנוע שלו ב-1897, הוא השתמש בביו-דיזל שהכין משמן אגוזי אדמה, אבל מאחר שמחירי הנפט היו אז נמוכים משמעותית, עבר העולם לשימוש בדלקים פוסיליים להנעת הרכבים. מחקרים עדכניים מראים שהשימוש בביו-דיזל משפר את ביצועי המנוע בזכות תכונות הסיכה הטובות שלו, ושעל בעיית החמצון של מרכיבים עשויי גומי ופלסטיק במנוע, אפשר להתגבר בקלות רבה.

כל הסיבות הללו גורמות לייצור המוני של ביו-דלקים בעולם. המדינות המובילות בתחום הן ברזיל, ארצות הברית ואירופה, שם תערובות של ביו-דיזל וביו-אתנול נמכרות כמעט בכל תחנת דלק. בשנת 2006 יוצרו בעולם 5 בליון ליטר ביו-דיזל, והתחזית היא שבשנת 2010 יצור הביו-דיזל העולמי יעמוד על 12 בליון ליטרים בשנה (!). גם תפוקת הביו-אתנול בארה"ב צפויה לעלות השנה בשיעור של 50%.

כל זה נשמע נהדר – גם מתחדש, גם נקי יותר לסביבה, גם טוב יותר למנוע, גם תחליף לדלק המאובנים – אז מה הבעיה?

ובכן, יש יותר מבעיה אחת. קודם כל, כדי להפיק ביו דלקים בכמות שתוכל להחליף את השימוש בדלקים פוסיליים, יש צורך בגידול של צמחים עתירי שמן על שטחים עצומים. כדי לספק את כל תצרוכת הדלק הנוכחית של ארצות הברית צריך יהיה לשתול תירס כמעט על כל שטחה. את השטח הזה צריך יהיה להשקות בכמויות אדירות של מים, לדשן, לרסס בחומרי הדברה, לקצור ולהוביל את היבול למפעלים. כך, העלות האנרגטית המושקעת עשויה להיות גבוהה מהתפוקה. הסבת שטחים חקלאיים קיימים לגידולי ביו-דיזל באה על חשבון גידולי מזון, והתוצאה היא התייקרות חדה של מוצרי היסוד.
הביקוש העולמי לביו-דיזל כבר גורם לכך שבברזיל, יצרנית הסויה הגדולה בעולם, גבר קצב סלילת הדרכים ובירוא יערות הגשם לצורך הרחבת שטחי הגידול. הנזק האקולוגי של צעד כזה הוא עצום. ואסור לשכוח גם את הטיפולים החקלאיים: עיבוד אינטנסיבי של קרקעות גורם לשחיקתן. דישון ושימוש בחומרי הדברה בקנה מידה רחב גורם לזיהום מי התהום, הקרקע והסביבה. לפי דו"ח שפרסם באחרונה ארגון המדינות המפותחות (ה-OECD), גידולי הביו-דלק לא רק שאינם תורמים לכדור הארץ, אלא גם גורמים לנזק סביבתי וכלכלי. אותו דו"ח ממליץ על האצת הליכי הפיתוח של דלקי "הדור השני".

כל טונה של גרגרי חיטה, אורז או תירס מלווה בייצור של כמות עצומה של גבעולים ועלים (קש). הקש עשוי מתאית, שהיא רב סוכר. מדוע שלא נפיק משאריות גידולים ופסולת חקלאית ביו-דלקים? ובכן, הקש אולי זול וזמין, אבל לשאריות הצמחים בשדה לאחר הקציר יש תפקיד חשוב בשימור הקרקעות, השבחתן ומניעת סחף. איסוף מסיבי של שאריות צמחים מקרקעות חקלאיות, תפגע בסופו של דבר גם בקרקע וגם בגידולים החקלאיים.
מדענים בעולם כולו פועלים לפיתוח טכנולוגיות חדשות, יעילות ונקיות להפקת ביו דלקים. בישראל עובדת קבוצה של חוקרים ממכון וולקני, בניסיון לפתח זנים של צמחים עתירי שמן שאינם צמחי מאכל לתעשיית הביו-דיזל. בראש הפרוייקט עומד ד"ר ידידיה גפני. במסגרת הפרויקט מנסים החוקרים להגביר את תפוקת השמן בזרע, לקצר את מחזור החיים של הצמח ולשפר את עמידותו לתנאי יובש ולמזיקים. טכנולוגיה מעניינת אחרת פותחה על ידי ד"ר יצחק ברזין, מהנדס כימיה ישראלי, המשתמש באצות ירוקות חד תאיות להפקת שמנים לביו-דלקים. צפו בסרטון וחשבו: עד כמה הטכנולוגיה הזו "ירוקה"? מה עשויות להיות ההשלכות של תעשייה כזו בקנה מידה רחב?

ייתכן שפיתוח טכנולוגיות מתקדמות להפקת דלקים מתחדשים תוכל, בסופו של דבר, לאפשר ייצור של "דלק ירוק" אמיתי, מתחדש, זול וגם ידידותי לסביבה, שיחליף את הדלקים המתכלים. בינתיים, ובמקביל, הכי כדאי פשוט לחסוך בדלק: לעבור לרכבים חסכוניים ועדיף – לרכב על אופניים ולהשתמש בתחבורה הציבורית.