לכל הרוחות, העצים והציפורים

היא לא עולה כסף, היא לא פולטת מזהמים וגם לא יוצרת פסולת, ויש ממנה, אם תרצו, בשפע. קבלו את מקור האנרגיה הוותיק והמרענן: הרוח. כן, תתפלאו, אבל הרוח היא אחד מהמשאבים הידידותיים לסביבה שמהם אפשר לייצר אנרגיה, וכל זה נעשה בעזרת טורבינות רוח. אבל, לצערנו, כמו בהרבה דברים טובים, גם כאן יש צד שהוא פחות ידידותי, הרבה פחות, ויעידו על כך בעלי החיים, החקלאים והשכנים של טורבינות הרוח.

את יתרונות השימוש ברוח ליצירת אנרגיה גילו אבות אבותינו, עוד בימי קדם. הם השתמשו ברוח להשטת סירות מפרש ולטחינת חיטה והפיכתה לקמח בטחנות קמח ברחבי העולם.

אז למה לחזור אחורה? כי העולם שלנו מתחמם והפקת אנרגיה מפחם, נפט וגז היא לא ידידותית לסביבה, כיוון שמדובר לרוב במשאבים מתכלים, ובדרך כלל גם מזהמים, הגורמים לפגיעה אקולוגית מורכבת. בשל כך, האנושות מגבשת פתרונות ידידותיים יותר לסביבה, המוכרים גם בשם אנרגיה מתחדשת, אחד מהם הוא טורבינות הרוח.

לכן, ה"חזרה אחורה" היא לשם צעידה קדימה. הפקת חשמל בעזרת אנרגיית רוח עברה שדרוג טכנולוגי במאה ה-20, עובדה שסייעה להפיץ את הבשורה ולהגביר את השימוש היעיל בה ליצירת אנרגיה. טורבינת הרוח עובדת כך שהרוח מסובבת את הטורבינה, והסיבוב מפעיל גנרטור המורכב ממגנט שמסתובב בתוך סליל של חוטים מוליכים. הסיבוב של המגנט בתוך הסליל יוצר תנועה של אלקטרונים, כלומר זרם חשמלי, המוזן לרשת החשמל.

אנימציה שממחישה את התהליך להפקת חשמל מרוח תוכלו למצוא כאן>>

כדי להפיק תועלת מטורבינות רוח יש להציב מספר רב של טורבינות, היכולות להתנשא לגובה של כ-200 מטרים ולהביהן מגיעים לקוטר של כ-120 מטרים, ומכאן שישנם תנאים מסוימים למקומות שבהם אפשר להציבן ולדרישות השונות בשטח. אם תרצו להיות מהנדסים של הנושא קחו בחשבון את הדברים הבאים: יש צורך בשטח גדול לשם הצבת טורבינות רוח, יש לשמור על מרווחים גדולים ביניהן, ליצור דרכי גישה לכל טורבינה ולמתחם כולו, יש לרשת את הטורבינות ביניהן ובינן לבין תחנות המשנה בכבלי חשמל, יש למצוא מיקום מתאים מבחינת רוח פנויה ממחסומים, לגדר את המקום, ולקחת בחשבון שיקולים ביטחוניים, בטיחות טיסה וכד'.

אז מה הבעיה? הרי מדובר בפתרון אקולוגי שנראה מוצלח ובאנרגיה מתחדשת שאנחנו כל כך מחפשים, חלופה טובה לשריפת פחם וגז – מקורות החשמל המקובלים הקיימים היום בישראל?

הבעיה היא המחירים הסביבתיים. הקמת החוות דורשת כרסום בשטח הפתוח, שינוי ופגיעה בנוף, פגיעה בבעלי חיים, פגיעה בשטחים חקלאיים, פגיעה באיכות החיים באזור (עקב ריצוד ומפגע רעש), ויש לבחון את השפעתן של החוות הללו על כלל המערכת האקולוגית ברמה המקומית והארצית, ואת ממשקן עם פעילויות נופש ופנאי במרחב, בהן: מסלולי טיול, מסלולי אופניים, אתרי צפרות, חניונים, אתרי פיקניק ועוד.

סוגיות סביבתיות כאלה ונוספות תוכלו לראות בסרטון של רשות הטבע והגנים "טורבינות רוח לא בכל מקום":

 

היערות והעצים הם בין הראשונים לסבול משכנות לחוות טורבינות, והסיבות מגוונות:

ואיך פוגעות טורבינות הרוח בציפורים? ישראל נחשבת למעצמה בתחום נדידת הציפורים, בזכות מיקומה המיוחד בין שלוש היבשות, אסיה, אירופה ואפריקה, והימצאותה על ציר הנדידה של הציפורים. מדובר על כמיליארד עופות נודדים בשנה, ולא רק נדידה, מיני עופות רבים ומגוונים מגיעים לכאן לכל תקופת החורף, מינים אחרים לכל תקופת הקיץ, ומינים נוספים יציבים נמצאים בישראל בכל ימות השנה.

"ציפורים הן למעשה אחד ממשאבי הטבע הבולטים בישראל. מגוון מיני הציפורים בישראל ביחס ליחידת שטח גבוה ביותר ביחס למדינות אחרות", אומר ירון צ'רקה, הצפר הראשי של קק"ל. "כמו כן, הציפורים הן מרכיב מרכזי במארג האקולוגי של ישראל והן משמשות מדד לאיכות חיים וסמל לחופש. היערות והשטחים הפתוחים שמנהלת קק"ל יוצרים בתי גידול איכותיים עבור מגוון מיני הציפורים החיות בקרבנו, ואותן ציפורים עצמן מאפשרות לבתי הגידול הללו לשגשג, באמצעות שירותי מערכת אקולוגית שהן מעניקות להם. ללא מגוון הציפורים המתקיימות כיום ביערות ובשטחים הפתוחים שבניהולנו, יהפכו בתי גידול אלה דלים הן מבחינת ערכי הטבע, והן מבחינת ערכי תרבות הפנאי שלנו. בין בעלי הכנף מצויים בישראל גם 33 מיני עטלפים, חלקם נדירים ביותר. חשיבותם של העטלפים למערכת האקולוגית גדולה ביותר.

"טורבינות רוח, בין שיוצבו ביער, בין שבגבול היער ובין שבכל מקום בישראל, יפגעו בבעלי הכנף. העופות שייפגעו מטורבינה, גם במקום המרוחק מיערותינו, לא יגיעו אליהם עוד. על כן חובה עלינו לבחון בשבע עיניים כל פרויקט של חוות טורבינות, כדי לוודא שהפגיעה בבעלי הכנף לא תהיה כזו שתהווה בכייה לדורות".

טוב לדעת!

בשנה האחרונה הובילו האקולוגים של קק"ל באגף הייעור, ביחד עם כנפי קק"ל, סקר קינון עופות דורסים ביערות הגלבוע ורמת מנשה. בכל אחד מאזורים אלה נמצאו מספר טריטוריות קינון של 10-5 זוגות חיווייאים. הסיכוי שחלק מהחיוויאים המקננים ביערות מנשה או ביערות הגלבוע ייפגע מהטורבינות הללו גבוה, משום שהחיוויאים עפים דרך קבע בשולי היער ובשטחים הפתוחים שלידו בחיפוש אחר מזון, ומבלים זמן רב מאוד בגבהים של מתחת ל-200 מטר מגובה הקרקע. פגיעה בהם עלולה להוביל להיעלמותם מהנוף באזור, מה שעלול להשפיע על המארג האקולוגי כמו למשל כמות הנחשים שעלולה להתרבות באזור.

אז למה שלא נחליף רוח בשמש? בניגוד למדינות אירופה, שבהן מתפתחת הפקת אנרגיה מרוח, ישראל היא מקום שטוף שמש. הפקת אנרגיה מקרני השמש התפתחה מאוד בשנים האחרונות, וכיום השמש היא מקור זול לייצור אנרגיה מתחדשת ונקייה. את המחסור באנרגיית שמש בשעות הלילה ניתן לפתור כיום באמצעות מקור נוסף של אנרגיה ירוקה, הנקרא "אנרגיה שאובה". לאורך הבקע הסורי-אפריקאי, העובר לאורך כל גבולה המזרחי של ישראל, אפשר להקים מאגרי מים מעל לבקע ובתחתית הבקע. המאגר העליון מחובר לתחתון במנהרה שבה מותקנות טורבינות להפקת חשמל. בשעות הלילה או כאשר נוצר מחסור בחשמל מזרימים את המים מהמאגר העליון במנהרה, ובאמצעות כוח הכבידה של כדור הארץ המושך את המים למאגר התחתון נוצרת אנרגיית חשמל.

כדי שלא לפגוע בשטחים הפתוחים, מומלץ לנצל את השטחים הבנויים להתקנת לוחות סולאריים שמהם מופק החשמל באמצעות השמש. התקנה של לוחות אלה על גגות של מבנים ציבוריים ופרטיים ועל קירות של מגדלים גבוהים, יכולה לספק כמות גדולה של אנרגיה מתחדשת מבלי לפגוע בשטחים הפתוחים ובמארג האקולוגי העדין והייחודי של ישראל.

בקק"ל חוששים מאוד לגורל העופות והשטחים הפתוחים ותומכים בעידוד ייצור מוגבר של חשמל מאנרגיית השמש ובהמעטה בייצור חשמל מטורבינות רוח. "טורבינות רוח עלולות לגרום לפגיעה משמעותית באוכלוסיית העופות שביערות ובשטחים הפתוחים המנוהלים על ידי קק"ל".