היא יכולה להגיע לגובה של 250-75 ס"מ. היא עשב שצומח כל השנה – רב שנתי – ונמצאת בעיקר בגדות נחלים או בצידי דרכים. עלי האמברוסיה שצבעם ירוק אפרפר רעננים כל השנה ובעלי ריח חזק המזכיר לענה (שיבא). הפרחים קטנים, חד מיניים וצבעם צהוב או ירקרק. היא פורחת בחודשים ספטמבר-אוקטובר ובתקופה הזו היא עשויה לגרום לתחלואה קשה.
האמברוסיה מוגדרת כאחת מהמינים הפולשים שהגיעו לארץ. אלו יכולים להיות מינים שונים של בעלי חיים, פטריות או צמחים שהובאו מארצות אחרות על ידי בני האדם, בטעות או בכוונה. חלקם הגיעו במכוון לסייע בייעור, בייצוב חולות, בחקלאות וכן למטרות נוי. אחרים הגיעו לכאן בדרכים שונות, ללא כוונה. כאשר מין זר פולש ומתבסס בשטחים טבעיים הוא עלול לדחוק מינים מקומיים ואף לגרום להכחדתם. למעשה, בין שהגיעו במכוון בין שבטעות, מינים פולשים עשויים לגרום לנזקים רבים והם נחשבים לגורם השני להכחדת מינים ברחבי העולם.
האמברוסיה, שהגיעה לישראל בשנות ה-90 מארצות הברית, הוגדרה כבעלת קצב ההתפשטות המהיר ביותר מבין הצמחים הפולשים שהגיעו לארץ. היא נצפתה לראשונה בשכם, לשם משערים שהגיעה כ"נוסעת סמויה'"בתוך תערובות זרעים, שהובאו לצורך האכלת עופות ודגי בריכות. מאזור שכם היא התפשטה במהירות דרך נחל שכם ונחל אלכסנדר לאזור עמק חפר, שנחשב לאחד האזורים הנגועים ביותר באמברוסיה כיום. במוקדים שאליהם היא פולשת היא יוצרת אוכלוסיות צפופות ביותר וכך דוחקת מהשטח מיני צמחים מקומיים.
הקושי הגדול בהדברת האמברוסיה נובע, נוסף על מהירות ההפצה, גם מיכולת התחדשות גבוהה מאוד, עמידות גבוהה לקוטלי עשבים, המחייבת הדברות חוזרות ונשנות, וכן מאופן ההתרבות שלה, הנעשית גם מזרעים וגם באופן וגטטיבי – כלומר התפתחות פרטים חדשים מחלקי צמח כגון גבעולים או שורשים.