מתפרצים בטבע

הם מתפשטים לאזורים חדשים בסביבתנו ומרחיבים את תפוצתם, אך בניגוד למינים פולשים שאותם אנחנו הבאנו ממרחקים אלו הם מיני בר מקומיים שאוכלוסיותיהם התרבו באופן משמעותי. ניתן למצוא ביניהם מיני בעלי חיים וגם צמחים, ולצערנו הם הופכים להיות מזיקים... ואיך הם נקראים? מינים מתפרצים. הגדרה זו – "מינים מתפרצים" – היא הגדרה ישראלית. ברחבי העולם משתמשים במונח "מינים פולשים מקומיים" לתיאור תופעה זו.

בעלי חיים וצמחים מתפרצים הם מינים מקומיים שמצליחים להתרבות ולהרחיב את תפוצתם במהירות ובאופן משמעותי – גם במקומות שבהם הם נמצאים וגם בשטחים חדשים – ללא התערבות ישירה של האדם, אך במקרים רבים כתוצאה מהתערבות עקיפה שלו. כלומר, ההתרבות הבלתי מבוקרת של מינים אלה נגרמת בעקבות שינויים שחלים בסביבה, בדרך כלל בהשפעה עקיפה של פעילות אנושית. שינויים אלה מעניקים למינים מסוימים יתרון הישרדותי/רבייתי, שגורם לצפיפות שלהם לעלות באזור מסוים, ודבר זה גורם לתחרות על השטח והמשאבים שבו, ועלול לגרום לדחיקת מינים אחרים מהשטח ואף להכחדתם.

לכל שטח יש "כושר נשיאה" – מספר הפרטים של מין מסוים היכולים להתקיים לאורך זמן בסביבה בעלת משאבים מסוימים. כאשר אוכלוסייה של מין מסוים גדלה מעבר לכושר הנשיאה, בגלל יתרון משמעותי כלשהוא שהיא משיגה, היא עלולה לדחוק אוכלוסיות של מינים אחרים שלהם חסר היתרון הזה. דוגמה לכך היא בעלי חיים שניזונים מאשפה – וזה יש בשפע – ולכן הם מתרבים באופן ניכר יותר בסביבת יישובים מאשר בעלי חיים שאינם ניזונים מאשפה.

התפרצות מין מסוים בשטח עשויה לגרום לצמצום אוכלוסיות של מינים המתחרות איתו על משאב מסוים (בית גידול, אתר קינון, מזון וכו') או לצמצום אוכלוסיית הנטרפים שלו – בין שמדובר בבעלי חיים ובין שמדובר בצמחים. ולהפך – אם אוכלוסיית הטורף קטנה הדבר יכול להביא להתפרצות של מין הטרף שלו שכעת יכול לגדול ולהתרבות באין מפריע, שכן הטורף, שבעבר ויסת את כמות אוכלוסייתו, נעלם.

לא תמיד קל לזהות את המינים האלה מכיוון שהם כבר נמצאים בסביבה. בדרך כלל הם יוגדרו ככאלה בגלל הנזקים שהם גורמים לסביבה, לחקלאות ולאדם. מטרת הטיפול בהם היא לא לבער את המין הקיים, כפי שמנסים לעשות לעיתים בקרב מינים פולשים, אלא להוריד את הצפיפות שלהם באזור מסוים.

זה הזמן להזכיר שקיימת גם תופעה של מינים פולשים. כאן מדובר במינים שהגיעו ממרחקים והם מינים זרים למערכת האקולוגית באזור שאליו הגיעו.

עורב אפור, עורבני, קאק ואנפית הבקר הרחיבו את תפוצתם במשך השנים מהאזור הים תיכוני של מדינת ישראל לאזור המדברי. הם כובשים שטחים של בעלי כנף אחרים, גורמים לנזקים סביבתיים שונים ומספרם הכללי גדל וגדל.

אנפית הבקר – עוף שמוגדר מין מתפרץ. בכל השפות שמה ניתן לה בשל תכונתה להצטרף לבקר. בלטינית משמעות שמה היא "רועה עם פר" ובערבית היא נקראת "אבי הקרציות", בשל הקרציות שהיא מלקטת מגב הבקר והצאן. בעוד שבעבר היא הייתה חולפת בנדידה בשמי הארץ כיום היא נמצאת באזורים רבים ברחבי הארץ, אפילו במדבר, ומהווה מטרד ביישובים רבים. משערים שהיא הצליחה ל'התפרץ' בגלל העובדה שהיא אוכלת כל ומסוגלת לחיות באזורים שהושפעו על ידי בני האדם.

גם העורב האפור – עוף חכם וסתגלן, שנמנה עם עשרת המינים הנפוצים ביותר בארץ – נחשב למין מתפרץ. העורב ניזון מפגרים, שאריות מזון ובעלי חיים קטנים ונחשב לאוכל כל. עם השנים תפוצתו התרחבה מאוד. עורבים מצויים בצפון הארץ ובמרכזה בעיקר באזור הים תיכוני, ומאז שנות ה-80 הם התפשטו גם למקומות מיושבים בנגב ובעמק הירדן. התיישבות האדם במרחב יחד עם העלייה ברמת החיים גרמו לריבוי שאריות אשפה, שהביאו להתפרסות העורבים, שנוהגים לחטט במזבלות ולאכול אשפה גם מפחי הזבל.

את התפשטות הקאק מנסים לתלות בעובדה שאם פעם קינן רק בבורות ובמערות, במהלך השנים הוא שינה את דפוסי ההתנהגות שלו, עבר לקנן במתקנים מלאכותיים, כגון אנטנות ועמודי תאורה, וכך הצליח להתפתח בסביבות חדשות.

חזיר הבר הוא יונק שחי בלהקות, וכמו התן גם הוא פעיל בלילה. החזיר מתגורר ביערות, בחורש, בסבך ובביצות והוא ניזון מן החי והצומח. מזונו כולל פירות, זרעים, פקעות, פטריות, חסרי חוליות ובעלי חוליות קטנים והוא מעדיף בעיקר בלוטי אלון. חלק גדול ממזונו הוא מוצא בעודו נובר בעזרת אפו בקרקע. בשל העובדה שהוא אוכל כל גם אוכלוסייתו בארץ עלתה בשנים האחרונות והוא הפך למין מתפרץ, בזכות הפסולת הרבה והמגוונת שאליה הוא נחשף. חזירי בר שמתקרבים ליישובים מאוכלסים עלולים להזיק גם לגינות.

תן זהוב הוא טורף לילי מתפרץ בגודל בינוני, שפעיל גם בשעות הבוקר ואחר הצוהריים, ואפשר למצוא אותו כמעט בכל האזורים בארץ. התן הצליח להתפרץ ולגדול בשל העובדה שהוא ניזון ממגוון רב של סוגי מזון: ציפורים, מכרסמים, ביצים, נבלות, דו חיים, יחמורים, פירות (בעיקר חרובים) וגם פסולת אורגנית. כדי להחזיר את אוכלוסיית התנים לגודלה הטבעי נוסו כמה שיטות, אך התברר שהדרך היעילה ביותר היא להקפיד על כללי סניטציה (תברואה והיגיינה) באמצעות ארגונים וגופים שונים ועל ידי בני האדם עצמם: פינוי פסולת באופן יעיל, גידור של אתרי פסולת, הקמה של מתקני אחסון פסולת חסינים בפני נבירה, הקפדה על סגירת פחי אשפה, הימנעות מהאכלת בעלי חיים בשטח, פינוי פסולת מהשטח לאחר שהייה בו ועוד. התברר שבמקומות שבהם נקטו שיטות אלה אוכלוסיית התנים חזרה לגודלה הטבעי. לפיכך, הקפדה על כללים אלה תתרום לפתרון הבעיה גם בקרב חלק מבעלי החיים האחרים שהזכרנו.

לא רק בעלי חיים מתפרצים – ישנם גם צמחים מתפרצים. קנה מצוי נעץ קנה ותפוצתו גדלה והתפתחה לאורך גדות הנחלים. מייחסים את התופעה הזאת, כנראה, לפגיעה של האדם במבנה הפיזי של גדות הנחלים. התפשטות הקנה עלולה לסתום מעברי מים ולגרום להצפות ולפיכך הוא מתפקד במקרה זה כסוג של "עשב רע".

גם חלמית מצויה או בשמה העממי חוביזה היא צמח מתפרץ. היא שולטת בבתי גידול שמושפעים ממעשי האדם: גינות, שדות, צידי דרכים ואשפתות. בשנה שעברה יצאו תלמידי אורט בנימינה למבצע עקירת צמחים מתפרצים ברמת הנדיב – ביניהם גם החלמית – כדי לאפשר לפרחי בר אחרים, שהחלמיות באזור תפסו את מקומם, לשוב ולפרוח.

לסיכום אפשר לומר שגם בטבע הכול מסתכם במידתיות. אם אוכלוסייה נמצאת מתחת לסף מסוים היא עלולה להיכחד, אם היא נמצאת מעל לרף מסוים היא עלולה לדחוק מינים מקומיים ולגרום לפגיעה בשפע שלהם, ואפילו להכחדתם. כאשר היא קיימת במידה הנכונה יש לה ערך בהיותה חלק מעושר המינים הקיימים בטבע.

עוד כתבות מעניינות:

אמברוסיה מכונסת – לא מתכנסת בעצמה | מתפרצים בטבע | איך אוגרים מים? | על הדבש ועל קק"ל | אל תפגע בדבורה | ציפורים כחול-לבן | קק"ל והקרקע | לנצח את המדבר