עיזים נגד שריפות

מי שמרבה לבקר ביערות קק"ל מן הסתם הזדמן לו לפגוש עדרי צאן או בקר – ולא, לא מדובר במסיגי גבול ופורעי עשב, אלא באורחים רצויים וקרואים, המתקבלים בברכה ביערות ובשטחים הפתוחים. הסיבה נעוצה בטעם הקולינרי של בעלי החיים האלה: הבקר מלחך בשמחה את הצומח העשבוני בין העצים, והצאן, ובעיקר העיזים, מעדיף דווקא את הצומח המעוצה, הנמצא בדרך כלל קצת יותר גבוה מעל פני הקרקע. ולכולנו זה טוב, כי ביחד הם מקטינים את סכנת ההתלקחות של היער.

שריפות היער מתחילות מהצמחייה הנמוכה, ממנה הן מתפשטות לצמרות, והדרך אל הצמרות תלויה בעוד צמחייה שהאש תוכל לזלול ודרכה להתפשט למעלה. ועכשיו נדבר בצמחים: העשבייה, העלים והענפים הנמוכים הם חומר הבעירה הבסיסי, ובהם תלויה התפשטות האש. עשבייה נמוכה שלא נאכלה תתייבש בקיץ ותהפוך לפתיל להצתת שריפות – אבל עם תכנון נכון ורעייה נכונה מספר השריפות ועוצמתן פוחת באופן ניכר. "במקום שבו יש רעייה סדורה שיעור ההתלקחות קטן, וגם אם יש שריפה, קל יותר להשתלט עליה", מסביר סוהיל זיידן, האחראי על תחום מטעים, חורש טבעי ומרעה בקק"ל. "והרעייה הטובה ביותר היא הרעייה המשולבת, של צאן ובקר", הוא מוסיף.

העז, מתברר, היא המועדפת על היערנים, כיוון שבניגוד לחבריה היא הרבה פחות בררנית, ומוכנה לאכול, ואפילו בשמחה, גם את הצומח המעוצה. מחקר שנערך על ידי מחלקת הייעור בקק"ל(1) בדק כמה עיזים יכולות להתקיים לאורך זמן ממרכיבי כיסוי הקרקע של היער, הצומח העשבוני והצומח המעוצה, ביערות באזור המרכז, בלי לפגוע בסביבה הזו (כושר נשיאה). בעלי עדרי העיזים העריכו כי כמות הצומח ביערות הללו מספיקה לצורכי העיזים. המסקנה שעלתה הייתה שמחד העיזים הן בהחלט אמצעי יעיל להקטנת העשבייה והצומח הדליקים ביערות, ומאידך, המרעה במקומות הללו בהחלט מספק את צורכי הקיום של העיזים, ולכן רעיית עיזים ביערות קק"ל היא חיובית וחשוב לעודד אותה.

מעבר לתפקיד החשוב שהיא ממלאת במניעת שריפות, לרעיית הצאן והבקר ביער יש השפעות חיוביות נוספות.

היא פותחת את הדרך: העדרים אוכלים את הענפים הנמוכים, והשיחים הגבוהים מקבלים צורה של גזע עץ – הדרך נפתחת והתנועה ביער הופכת קלה יותר.

מגדילה את המגוון הביולוגי: מאחר שגיאופיטים (צמחים טמירי ניצן, הכוללים את החצב המצוי, חבצלת החוף, החלמונית הגדולה, הנורית, הכלנית, הרקפת ועוד) אינם חביביהם של העדרים, הם מתמקדים באכילת העשבים שסביבם, שמתחרים על משאבי הקרקע עם הפרחים למיניהם, וכך מתאפשר לגיאופיטים לשגשג.

"כיום", אומר זיידן, "יש רעייה כמעט בכול אתרי קק"ל – 75% מהשטחים הפתוחים מוחזקים ברעיית בקר ו-25% על ידי צאן, ואנחנו שמחים על כל עדר חדש שמגיע לשטחים הפתוחים וליערות".