זית ושמן במורשת ישראל

חודש כסלו, שבמרכזו חג החנוכה, קושר אותנו כמובן אל עץ הזית והשמן המופק ממנו. גם עונת מסיק הזיתים עדיין בעיצומה והיא נמשכת עד חנוכה. בחנוכה טיהרו החשמונאים את בית המקדש מעבודת האלילים שביצעו בו היוונים, והדליקו שמן זית זך במנורת שבעת הקנים שבמקדש. לזכר אותו נס פך השמן שהספיק לשמונה ימים, אנו נוהגים להדליק נרות, לשיר, לספר ולפרסם את הנס.

הזית, הנמנה עם שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, נזכר במקורות רבים בשם "זית שמן", שם הכולל את הפרי ואת מוצריו. ואכן, הזית כעץ, הזיתים כפרי, והשמן כתוצר – תופסים מקום נכבד ביותר במורשת ישראל.

בשמן זית נמשחו כלי המקדש, הכוהנים והמלכים. את מנורת המאור הדליקו בשמן זית זך, ויש גם כיום המהדרין להדליק רק בו נר של שבת, כדברי רבי טרפון: "אין מדליקין נר של שבת, אלא בשמן זית בלבד" (שבת כו). עלי הזית מופיעים כסמל על מטבעות יהודיים וכן כמרכיב בסמלה של מדינת ישראל. יישובים ואתרים רבים בישראל נקראו על שם עץ הזית ומוצריו, בהם: הר הזיתים, עין זיתים, זיתן, כפר זיתים, בית זית, יצהר, בן שמן, גת שמנים ועוד.

בראשית המאה הקודמת, בתחילת מפעל הייעור, נטעה קרן קימת לישראל כרמי זיתים בחולדה ובבן שמן. באותה תקופה הייתה נפוצה גם תרומה של עצי זית לישראל. כיוון שלזית תכונות משובחות והוא ידוע כעץ יפהפה ומאריך חיים וכן כבעל איכויות תזונה ויתרונות כלכליים, חשבו בקק"ל כי הוא יהיה מתאים לנטיעת יערות וחורשות.

אולם חיש מהר זנחו את עצי הזית, הצומחים באיטיות, ועברו לעצי מחט ובעיקר לאורנים, שקצב צמיחתם מהיר והם מצליחים לצמוח גם בקרקעות דלות. בעשורים האחרונים נוטעת קק"ל עצי זית ועצים נוספים כמו אלון ואלה בחורשות ובאתרים רבים, מתוך הרצון לגוון את הנוף והיער בישראל.

הזית הפך לסמל בנוף ארצנו ויש לו מקום של כבוד גם באומנות ובציור. מזכרות מקוריות מארץ הקודש עשויות מעץ זית, וציורי זיתים בגליל וביהודה מופיעים ביצירותיהם של ראובן ואומנים נוספים, יהודים וערבים.

לא במקרה מצליח עץ הזית להיות סמל ומוצר מבוקש במשך כל כך הרבה שנים. הקשר שבין עץ הזית, פריו ושמנו, לבין עם ישראל וגורלו, מסביר את מקור חשיבות הזית ושמנו במסורת ישראל.

כאשר חז"ל התבוננו בעמידתו, בכושר הישרדותו ובהתחדשותו של עץ הזית, וכן בתהליך הפקת השמן מן הזיתים בעזרת חיבוט, כתישה וסחיטה, הם ראו בכך הקבלה לתכונות ולמאפיינים של עם ישראל.
פסוקים ומדרשים רבים מתמקדים בהקבלה שבין העץ, הפרי והשמן – לבין עם ישראל, גורלו, ייחודו ותכונותיו. על כן אפשר להבין את חשיבות השימוש דווקא בשמן הזית להדלקה במנורת המקדש.

לעץ הזית כוח התחדשות בלתי רגיל לאחר שריפה או כריתה. הוא עץ המאריך ימים למעלה מאלף שנים, כל אלה גרמו לו להיות לסמל של הישרדות.

נטיית עץ הזית להצמיח גרופיות מסביבו ולהתחדש לאחר תלאות שונות, מושווית לעם ישראל הממשיך להתקיים למרות כל מאורעות ההיסטוריה, בבחינת "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א, יב).
גם לאחר המבול שרד רק הזית, העמיד מכל העצים, ואת עליו הביאה היונה לנח, ומאז הפך סמל לשלום, להמשכיות ולנצחיות. עץ הזית אינו נוטה להתליע ולהרקיב, אי לכך, הוא משמש לחיטוב ולפיסול תבליטים שונים ותשמישי קדושה.

תכונה נוספת לעץ הזית היא רעננותו, עמידתו בתנאי יובש, והיותו עץ ירוק-עד, שאינו עומד בשלכת. על פי הפסוק בירמיה (יא, טז): "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך...", השוו חז"ל את הזית לעם ישראל: "אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל, אין להם בטילה עולמית (דהיינו כליה מוחלטת), לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא" (מנחות נג, עמ' ב).

פרי הזית נלקט בדרגות הבשלה שונות ומעובד למטרות שונות. דבר זה בא לידי ביטוי במדרשי חז"ל, הרואים בכך רמז לרבדים שונים בעם ישראל: "מה הזית הזה, זיתים לאכילה, זיתים לייבש, וזיתים לשמן... כך באים בני הגרים, מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי משא ומתן, מהם חכמים, מהם נבונים ומהם יודעי דבר בעתו..."(במדבר רבה ח, י)

תהליך הפקת השמן מן הזיתים בחיבוט (נקיפה), פריכה וכתישה באבני בית הבד (ממל וים) וסחיטה בעקלים תחת מכבש בורג או קורה ומשקולות, משמש גם למשל וסמל לעם ישראל במדרשי חז"ל: "מה הזית הזה, עד שהוא באילנו – מגרגרין אותו, ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו, מעלין אותו לגת, ונותנין אותן במטחן ואחר כך טוחנין אותן, ואחר כך מקיפין אותן בחבלים (סלי עקלים), ומביאים אבנים, ואחר כך נותנין את שומנן, כך ישראל: באים אומות העולם וחובטין אותן ממקום למקום, וחובשים אותם וכופתים אותן בקולרין, ומקיפין אותן טריותין (חיילי המלך), ואחר כך, עושין תשובה והקב"ה עונה להם" (שמות רבה לו, א) דהיינו: עם ישראל זקוק לעיתים לגלות וייסורין, על מנת שיוציא את הפוטנציאל הרוחני הגלום בו, יעשה תשובה, ויחזור לבוראו.

כשם שעץ הזית אינו מקבל הרכבה, כך גם שמנו אינו מתערב בשאר משקין. חז"ל מצאו בכך רמז לעם ישראל שאינו מתבולל על אף כל שנות הגלות הרבות.

פסוקים רבים במקרא ומאמרי חז"ל מעידים על החשיבות הרבה שייחסו לשמן בעיקר כמעודד זיכרון, חוכמה, מאור פנים וחוסן גופני.

הרבה מקורות מתארים את תכונות המרפא והקוסמטיקה של השמן, הוא נחשב למרפא פצעים ומעדן את העור. שמן הזית נודע גם כגורם לחוסן וכמשמר נעורים וכושר גופני.