בתוך כל החשכה הזו שירדה על יהודי הולנד היו מי שראו כמובן מאליו את הצורך להציל את אחיהם מהתופת. אחד מהם היה וולטר סוסקינד, יהודי שברח מגרמניה בשנת 1938 ועבד כמנהל בחברה הבינלאומית יוניליבר (שהייתה בבעלות יהודית). הוא איבד את משרתו בשנת 1942 בגלל יהדותו והתמנה על ידי המועצה היהודית, שהוקמה בשנת 1941 בהוראת הגרמנים, למנהל מחנה המעבר ליהודי אמסטרדם בתיאטרון Hollandsche. התנאים במחנה המעבר היו קשים והוא לא התאים מבחינה פיזית ותברואתית לשהייה ממושכת של מאות אנשים ומשפחות, וכך אושר למועצה היהודית לשכן ילדים מתחת לגיל 13 במעון ילדים יהודי שנמצא מעבר לרחוב – מול התיאטרון.
סוסקינד ומנהלת מעון הילדים, הנרייטה הנריקז פימנטל, החליטו שעליהם לעשות מעשה ולהציל את הילדים, ותוך סיכון עצמי גדול, יחד עם מספר מטפלות מהמעון, ביניהן בטי אודקרק (בת 18), וסיני קטנברג (בת 19), וכן האחות וירי כהן (בתו של יו"ר המועצה היהודית) והרי כהן הם הבריחו 1,000-600 ילדים ממעון הילדים לידיהם של פעילי ארבע מחתרות הולנדיות. אלה העבירו את הילדים למקומות מסתור בערי שדה, שם הוסתרו מהנאצים בחיק משפחות נוצריות עד תום המלחמה.