מערך פעילות – כל ישראל ערבים זה לזה

מערך הפעילות מוקדש להוקרת פועלם ולהנחלת מורשתם של יהודים שהצילו יהודים אחרים במהלך שנות השואה באירופה
במערך פעילות זה נדון בגבורתן של דמויות המצילים היהודים, ננתח את תכונות האופי המאפשרות לאדם לדאוג לאחרים, תוך כדי מאבק ההישרדות בתופת ובזוועה; נעמוד על המשמעות שהעזרה לאחר הכניסה לחייהם בתקופה זו ועל העוצמה האישית שפעילותם הקנתה להם. ננסה להשליך מכך על חיינו אנו כיום.

קהל היעד: כיתות ז'-י"ב. יש להתאים את רמת הדיון ולבחור את הפעילויות בהתאם לגיל המשתתפים.

משך הזמן: שעה וחצי.

מטרות הפעילות:

עזרים והכנות:

  • דפי מידע על מצילים יהודים.
  • תמונות של מצילים.
  • חומרים ליצירת כרזות: כתבי עת צבעוניים, דפי נייר וקרפ צבעוניים(בגוונים המתאימים לנושא), טושים, צבעים, מספריים, דבק.
  • נרות זיכרון.

למדריכים:

אפשר ורצוי לשלב בפעילות שיחה ועדות של ניצול שואה מהיישוב, קרוב משפחה של מדריך או של חניך.

מהלך הפעילות

פתיחה

מזמינים את החניכים לספר את סיפור משפחתם בשואה.
שואלים: האם מישהו מבני המשפחות הציל אנשים נוספים או עזר באיזה שהוא אופן להישרדותם.
מציגים את הרעיון של הצלה יהודית: אנו רגילים לשמוע על קורבנות יהודים בשואה, על אנשים שהלכו "כצאן לטבח" ושנהרגו בהמוניהם. אבל בתוך התופת היו גם סיפורי גבורה רבים – יהודים שהם בעצמם היו בסיכון ופעלו כדי להציל את אחיהם ולמלט אותם מהגורל הנורא, תוך שהם מסכנים את עצמם ואת הקרובים להם.
 

נקודת לדיון

  • איך זה קורה?
  • מה אדם צריך כדי לנהוג כך בתוך התופת הגדולה?
  • מה אנחנו יכולים ללמוד היום מהסיפורים הללו?
חברי ועד העזרה וההצלה בבודפשט

חלק ראשון: כרזות מצילים

מחלקים את החניכים לקבוצות ולכל קבוצה נותנים תמונה ודף מידע. מבקשים מכל קבוצה לקרוא את דף המידע, ללמוד על המציל המופיע בדף המידע וליצור כרזה שתספר את סיפורו. בנוסף לכך, מבקשים מכל אחת מהקבוצות לבחור תכונה בולטת אחת של הדמות, שעולה מתוך הסיפור,
ושלדעת חברי הקבוצה אפשרה לדמות המתוארת לנהוג כפי שנהגה.
את התכונה שבחרו החניכים מציגים בפני שאר חברי הקבוצה ברמז, בפנטומימה או בעזרת חפצים - ללא מילים.

למדריכים: חשוב לכוון את החניכים להעמיק יותר מהתשובה השגרתית "אומץ, תעוזה" וכדומה. אפשר לתת להם רעיונות, כמו: יצירתיות, יוזמה, ראיית הנולד, אהבת הזולת, ניתוח מצבים, הבנה בפוליטיקה ובמצב בעולם, שאותם יפתחו במסגרת תשובתם.

חלק שני: דיון

מזמינים כל קבוצה, לפי תור, להציג את המציל שלה מתוך הכרזה שהכינה ולהמחיז את התכונה שבחרה ומקציבים זמן לניחוש התכונות. את התכונות השונות רושמים על לוח או על פלקט נוסף.
 

מנהלים דיון, תוך התייחסות לנקודות הבאות:

  • מה, בסיפורים ששמענו, נגע בכם במיוחד? מדוע?
  • אנשים רבים, במצבים קשים, נוהגים לדאוג לעצמם ולמשפחתם, ומתקשים לאסוף את תעצומות הנפש והכוח הפיזי לעשות מעשה למען האחרים. האם אתם חושבים שהייתם יכולים להעז ולעשות לו הייתם במקומם?
  • מה משותף לדמויות המצילים השונות?
  • מסכמים: מה גרם לאנשים אלה לעבור ממצב של אדם הנאבק על הישרדותו והישרדות משפחתו לעשות מעשה למען אחרים? אילו יכולות/תכונות מיוחדות צריך אדם כדי שיוכל בתופת כזאתלדאוג לאחרים ולא רק לעצמו?
  • נחשפנו היום לסיפורים על אנשים שעשו מעשה גדול ומשמעותי, שהציל אנשים רבים. ישנם סיפורים רבים מספור על עשייה אנושית בתקופת בשואה (אנשים שעזרו לאחרים תוך סיכון עצמי,חלקו את המעט שנותר להם, כמו פת הלחם האחרונה שלהם, ועוד). האם אפשר לראות גם בפעולות כאלה פעולות של הצלה? מעבר לעזרה הפיזית, שהעניקו המעשים הללו, במה הייתהתרומתם לזולת?

למדריכים:

כאן אפשר למקד את הדיון בתרומה המשנית אך המשמעותית של נטיעת תקווה ואופטימיות, מתן אנרגיה וכוח לשרוד, הבנה שאתה לא לבד, שאדם לאדם אינו זאב, אלא שקיימת ערבות הדדית, חיזוק (או אפילו חידוש) האמונה באדם.
  • האם עצם העזרה לאחרים נתנה גם משהו לנותנים עצמם? מה?
  • כיצד תורמות הנתינה והדאגה לאחר, דווקא בתוך מצבים של תופת וזוועה, לשמירה על צלם אנוש? להישרדות?

חלק שלישי: האדם מחפש משמעות

מספרים לחניכים על ויקטור פראנקל - ניצול שואה, פסיכיאטר, נוירולוג ופסיכותרפיסט, אשר נכלא, בשל יהדותו, בגטו טרזיינשטאט ואחר כך נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ וניצל. מיד לאחר המלחמה כתב פראנקל את ספרו "האדם מחפש משמעות", שבו תיעד את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוזנאצי, ותיאר את הגישה הפסיכותרפית שפיתח על סמך חוויותיו הקשות בתקופת המלחמה. שיטתו מבוססת על ההנחה שיש בכוחו של האדם לצאת מסבך נפשי בזכות היכולת להעניק משמעות לחיים.

מקריאים קטע מתוך הספר "האדם מחפש משמעות":

"אנחנו, שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש
- לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי.


כשנתבונן מנקודת ראות זו אל תגובותיהם הנפשיות של אסירי מחנה ריכוז, על כורחנו ייראו לנו לא רק כביטוי לתנאים פיסיים וסוציולוגיים מסוימים. קיום תנאים שונים, כגון חוסר שינה, מחסור במזון ולחצים נפשיים למיניהם, עלול להעלות את הרושם, שהאסירים מוכרחים היו להגיב בדרכים מסוימות. ולא היא. בסופו של חשבון מתברר, כי האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית, ולא רק עקב השפעות המחנה. מכאן, שביסודם של דברים יכול כל אדם, אף בנסיבות אלה, להכריע בעצמו, מה הוא יהיה - מן הבחינה הנפשית והרוחנית גם יחד. יכול הוא לקיים את הדרת כבוד האדם שלו גם במחנה ריכוז".

לאחר סיום הקריאה, מנהלים דיון, תוך התייחסות לנקודות הבאות:

  • מה, לפי שיטתו של ויקטור פראנקל, אפשר לו ולרבים אחרים להתמודד עם הרוע שחוו במהלך השואה?
  • מהי "משמעות" בתקופת השואה ומהי "משמעות" בימינו?
  • מקיימים שיחה על כוחה של נתינה ותרומתה לנותן במצבי קיצון, בתקופת השואה ובימינו אנו.
  • איזה סוג של משמעות נוכל להוסיף לחיינו כיום?
  • איך אנחנו, כחניכים, יכולים ללמוד על המשמעות שבעזרה לזולת מהניצולים ומהמצילים?

למדריכים:

מזכירים לחניכים את מעשי העזרה וההצלה ה"נקודתיים" בשואה, ואת תרומתם העצומה למקבל וגם לנותן. מדגישים, שעשייה משמעותית לאחר לא חייבת להיות רק בדברים גדולים, אלא גם בקנה מידה קטן וקרוב, בבחינת "הרבה טיפות מצטרפות לים". ניתן לשוחח עלהערבות ההדדית והעזרה לזולת כערך חשוב ביהדות.
  • חושבים יחד על פעולות מעשיות שניתן ליזום ביחד, ובנפרד, כפרטים, ומגדירים את המשך הפעילות בנושא, לדוגמה: אימוץ ניצולי שואה; פעילות בשיתוף העמותות השונות הפועלות בנושא; עזרה לניצולי שואה ביומיום, ביקורים אצל ניצולי שואה עריריים, סיוע בקניות ובניהול הבית, ליווי הניצולים לטיול קצר מחוץ לבית; תיעוד סיפורי חייהם והצגתם בטקס ביישוב/בשכונה/בתנועה.

סיכום ותערוכה

מסכמים את הפעילות ומקריאים קטע נוסף מספרו של ויקטור פראנקל "האדם מחפש משמעות":

"מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא הייתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על ידי החיים יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור - אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה".

שומעים עדות וסיפור אישי מפי ניצול (אם מתאפשר).

תולים את הכרזות בשבט, בקן או במקום מרכזי ביישוב ומדליקים נר זיכרון מתחת לכל כרזה.