מספרים לחניכים על ויקטור פראנקל - ניצול שואה, פסיכיאטר, נוירולוג ופסיכותרפיסט, אשר נכלא, בשל יהדותו, בגטו טרזיינשטאט ואחר כך נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ וניצל. מיד לאחר המלחמה כתב פראנקל את ספרו "האדם מחפש משמעות", שבו תיעד את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוזנאצי, ותיאר את הגישה הפסיכותרפית שפיתח על סמך חוויותיו הקשות בתקופת המלחמה. שיטתו מבוססת על ההנחה שיש בכוחו של האדם לצאת מסבך נפשי בזכות היכולת להעניק משמעות לחיים.
מקריאים קטע מתוך הספר "האדם מחפש משמעות":
"אנחנו, שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש
- לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי.
כשנתבונן מנקודת ראות זו אל תגובותיהם הנפשיות של אסירי מחנה ריכוז, על כורחנו ייראו לנו לא רק כביטוי לתנאים פיסיים וסוציולוגיים מסוימים. קיום תנאים שונים, כגון חוסר שינה, מחסור במזון ולחצים נפשיים למיניהם, עלול להעלות את הרושם, שהאסירים מוכרחים היו להגיב בדרכים מסוימות. ולא היא. בסופו של חשבון מתברר, כי האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית, ולא רק עקב השפעות המחנה. מכאן, שביסודם של דברים יכול כל אדם, אף בנסיבות אלה, להכריע בעצמו, מה הוא יהיה - מן הבחינה הנפשית והרוחנית גם יחד. יכול הוא לקיים את הדרת כבוד האדם שלו גם במחנה ריכוז".
לאחר סיום הקריאה, מנהלים דיון, תוך התייחסות לנקודות הבאות:
- מה, לפי שיטתו של ויקטור פראנקל, אפשר לו ולרבים אחרים להתמודד עם הרוע שחוו במהלך השואה?
- מהי "משמעות" בתקופת השואה ומהי "משמעות" בימינו?
- מקיימים שיחה על כוחה של נתינה ותרומתה לנותן במצבי קיצון, בתקופת השואה ובימינו אנו.
- איזה סוג של משמעות נוכל להוסיף לחיינו כיום?
- איך אנחנו, כחניכים, יכולים ללמוד על המשמעות שבעזרה לזולת מהניצולים ומהמצילים?
למדריכים:
מזכירים לחניכים את מעשי העזרה וההצלה ה"נקודתיים" בשואה, ואת תרומתם העצומה למקבל וגם לנותן. מדגישים, שעשייה משמעותית לאחר לא חייבת להיות רק בדברים גדולים, אלא גם בקנה מידה קטן וקרוב, בבחינת "הרבה טיפות מצטרפות לים". ניתן לשוחח עלהערבות ההדדית והעזרה לזולת כערך חשוב ביהדות.
-
חושבים יחד על פעולות מעשיות שניתן ליזום ביחד, ובנפרד, כפרטים, ומגדירים את המשך הפעילות בנושא, לדוגמה: אימוץ ניצולי שואה; פעילות בשיתוף העמותות השונות הפועלות בנושא; עזרה לניצולי שואה ביומיום, ביקורים אצל ניצולי שואה עריריים, סיוע בקניות ובניהול הבית, ליווי הניצולים לטיול קצר מחוץ לבית; תיעוד סיפורי חייהם והצגתם בטקס ביישוב/בשכונה/בתנועה.