בטקס הזיכרון הייחודי לשואה ולגבורה, שייערך ביער הקדושים, זו השנה ה-17 ברציפות, יועלו על נס, כמו בכל שנה, סיפורי גבורה של יהודים שסיכנו את חייהם, ואף הקריבו אותם, כדי להציל את אחיהם בזמן השואה. והשנה מוקדש הטקס להוקרת גבורתם ופועלם של חברי הוועד להגנת יהודים בבלגיה (Comite de Defense des Juifs en Belgique – CDJ).
בטקס, שנערך בהובלתם של המרכז העולמי של בני ברית וקרן קימת לישראל, ביער שבו נטועים 6 מיליון עצים לזכר ששת מליוני היהודים שנרצחו בשואה, אנו מבקשים לזכור ולספר את סיפוריהם של המצילים היהודים, ללמוד מהם ועליהם ולהוקיר את מורשתם.
בספטמבר 1942, בעקבות המצודים הראשונים נגד יהודים שביצע הגסטאפו הנאצי באנטוורפן ובבריסל, הוחלט להקים את הוועד להגנת יהודים בבלגיה, במטרה להציל יהודים רבים ככל האפשר. עד לשחרור ב-1945 עסקו חברי הוועד בפעולות הצלה מחתרתיות אמיצות ומעוררות השראה, תוך סיכון חייהם.
בסיום המלחמה נזקפה לזכותו של הוועד להגנת יהודים בבלגיה הצלתם של 4,000-3,000 ילדים יהודים והושטת סיוע מציל חיים לכ-10,000 מבוגרים.
אות המציל היהודי לכבודם מוענק לבנם מישל ורבר – בעצמו ילד שהוסתר בבלגיה – וכן האותות לדודו ודודתו, בני הזוג דוד ופאולינה טרוצקי-מוסניקי – פעילי הוועד שנאסרו ועונו על ידי הגסטאפו. דירתם שימשה מרכז למפגשים של כל ארגוני המחתרת היהודית, להוצאת ספרים ולזיוף מסמכים. שניהם נשלחו לאושוויץ ודוד לא שרד.
אבוש ורבר היה ממנהיגי פועלי ציון שמאל, וממייסדי ועד ההגנה היהודי שפעל כדי לסייע ככל האפשר להצלת יהודים, ובייחוד ילדים. יחד עם חבריו הוא הפיץ מידע ואזהרות נגד פעולות הנאצים ומשתפי הפעולה וקרא לעודד התנגדות. הוא הקים מוסדות שסייעו לקהילה היהודית לשרוד חומרית ונפשית את תלאות הכיבוש. הוא הוציא לאור שני עיתונים מחתרתיים וערך אותם.
שפרה התחילה להחביא ילדים בשלב מוקדם, במסגרת "עזרה הדדית", שם היא כונתה "אימא של 750 ילדים".
נולד ב-1905 בסרביה והיגר לבלגיה כשהיה בן 17. היה מהנדס מכרות שהועסק בחברת תרופות צרפתית. עם פרוץ המלחמה התגייס הרץ לצבא הבלגי אשר הובס על ידי הגרמנים. הוא הצטרף ל"חזית העצמאות" ובמהרה החליט שיש להקים ארגון יהודי שיוקדש להצלת יהודים ולא ללחימה. יושפה הצליח לשכנע את הנהלת חזית העצמאות לתמוך ביוזמה. "הוועד להגנת יהודים" קם בספטמבר 1942, בהשתתפות ידידו הלא-יהודי אמיל המברזין (Emil Hambresin), נשיא הוועד הבלגי נגד הגזענות וחבר החזית. יושפה שימש כחוליה המקשרת עם חזית העצמאות, והוא גם היה מי שהגה את הרעיון לתקוף את משלוח מס' 20 לאושוויץ ממכלן.
ביוני 1943 נעצר יושפה כשעליו חבילה של תעודות מזויפות. לאחר שמונה ימי עינויים שבהם לא נשבר ולא מסר מידע, נלקח למחנה המעבר והעינויים ברינדונק, שבו שכנו בעיקר אסירים פוליטיים. משם הועבר למחנה בוכנוולד, שם הצטרף למחתרת הקומוניסטית. הוא שוחרר במחנה, באפריל 1945. נפטר בשנת 1966 בבריסל.
אברהם מנסטר נולד בגליציה ב-1910. בגיל 17התייתם, היגר לאנטוורפן והשתלב בתעשיית היהלומים. לאחר פלישת הגרמנים נשלח אברהם עם יהודים נוספים לבנות את החומה האטלנטית בצרפת, אך הצליח לברוח ודאג למקום מסתור לאשתו ובנו. מנסטר בנה סביבו קבוצת יהודים ולא-יהודים שנודעה כ"קבוצת מנסטר", ופעלה בעיקר להצלת ילדים. הוא יצר קשר עם הוועד ומונה לאחראי על הפעילות באזור אנטוורפן שנחשב לאזור מסוכן בגלל שיתוף פעולה נרחב עם הנאצים.
באמצעות קשר עם פקידים במשרד הפנים סיפקה קבוצת מנסטר תעודות זהות מזויפות ותלושי מזון ומצאה מקומות מסתור ל-175 ילדים ול-60 נשים במוסדות קתוליים ובבתים פרטיים. אברהם נתפס ב-2 באוגוסט 1944, בעקבות הלשנה, כאשר ניסה לחלץ ילד יהודי ממחבואו, הוא עונה קשות ונשלח למחנה המעבר מכלן שממנו שוחרר על ידי הכוחות הבריטים.
לאחר המלחמה המשיך בפעילות ציבורית וציונית והקים בית עבור יתומים. 90 מחניכיו עלו לארץ ב-1949. מנסטר עלה לארץ בשנת 1972 ונפטר בשנת 1978.את האות יקבלו בנו ובתו יוסף מנסטר ובלינה נויברגר.
חיים פרלמן נולד בוורשה, פולין, ב-1912, והיגר לבלגיה ב-1925. היה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה החופשית של בריסל, רוויזיוניסט ציוני שזכה למעמד בקרב יהודים ולא-יהודים כאחד. פרלמן נענה לפנייתו של גרט-הרץ יושפה להצטרף להקמת הוועד, והישיבה הראשונה התקיימה בביתו. הוא עמד בראש מחלקת הצלת מבוגרים ועסק גם בעיתוני המחתרת שהוציא הוועד. הודות ליחסיו עם גורמים לא יהודים הצליח להשיג סיוע נרחב לפעילות הוועד, כולל תלושי מזון עבור יהודים במחתרת ומזון לכלואים במחנה המעבר.
במאי 1943 התמנה פרלמן לחבר ביודנראט – ארגון היהודים הבלגיה (AJS) – במקום מאוריס הייבר, מנהל מחלקת הילדים בוועד, שנעצר במאי 1943, וכמוהו העביר מתוכו ידיעות לוועד להגנת יהודים עד תחילת 1944, אז נאלץ לרדת למחתרת עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה חזר ללמד באוניברסיטה. נפטר בשנת 1984.
פלה נולדה בפולין ב-1909, והיגרה לבריסל. פלה בעלת תואר דוקטור בספרות ופילוסופיה.
כשנאסר על ילדים יהודים ללמוד בבתי ספר ממלכתיים, פתחה פלה בית ספר עצמאי בסיוע ראש עיר בפרברי בריסל ומורים לא-יהודים. כאשר בית הספר נסגר בצו הגרמנים, עברה פלה לפעול במחתרת. היא דאגה למצוא לילדים מקלט, ניירות מזויפים ותמיכה כספית. עם הקמת הוועד סייעה פלה לנשים יהודיות למצוא מסתור בתור עוזרות בית בבתים של לא-יהודים וסייעה להצלת ילדים נוספים. ביתה שימש מקום מסתור זמני ליהודים נמלטים. לאחר המלחמה היא ובעלה היו פעילים במוסד לעלייה ב'. שניהם קיבלו תוארי דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית ותוארי אצולה בלגיים.את האותות תקבל נכדתם של חיים ופלה פרלמן, אוליביה מטיס.
פייבל סולומינסקי נולד בפולין ב-1909 והיה מהפרטיזנים היהודים הנועזים בפולין. הוא יזם פעולה צבאית לשחרור יהודי גטו מיאדל, ושרד שתי אקציות שבמהלכן נרצחו אשתו ובנו. בזמן שעבד בגטו כמנהל טחנת הקמח, שהייתה שייכת למשפחה, ארגן מחתרת והחביא נשק ששימש לפעילות הפרטיזנים והעביר ידיעות על הסד"כ הגרמני. לאחר שברח מהגטו ליער, הצטרף ל"גדוד הנוקם" בשורות הצבא האדום. היה מפקד כיתה והשתתף בפעולות רבות, ביניהן פשיטת הפרטיזנים על מיאדל והברחת היהודים ליער, שם הצטרפו למחנה של האחים בילסקי.
שרגא-פייבל עלה עלייה בלתי לגאלית באונייה "לנגב" והוגלה לקפריסין. הגיע לארץ ב-14 במאי 1948, גויס לחיל האוויר והוביל אספקה לנגב ואילת. דגני התחתן בשנית ובנו אליהו נפל במלחמת יום הכיפורים. נפטר בספטמבר 1998.את האות תקבל בתו אורנה שומן.
יעקב סגלצ'יק נולד בפולין ב-1908. הוא נכלא בגטו דולהינוב אך הצליח לברוח ליער, הצטרף לפרטיזנים הרוסים והתמנה למפקד "יחידה לאומית" המורכבת כולה מיהודים והשתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים ועוזריהם. במהלך המתקפה על מטה הגרמנים בעיר מיאדל ותוך סיכון עצמי רב ולמרות שקיבל פקודה לסגת הוא נכנס לגטו ושחרר את אחרוני היהודים שהותירו הנאצים לעבודות כפייה לאחר מסעות רצח אכזריים שעברו. בעזרת שני פרטיזנים נוספים, הצליח סגלצ'יק לפרוץ לתוך הבתים בגטו ולהבריח את היהודים ליער מחוץ למיאדל תחת אש, שם שרדו עד סוף המלחמה בתנאים קשים.
בתום המלחמה נשאר בברית המועצות. בסוף שנות ה-40, כאשר גאתה האנטישמיות, נכלא והוגלה לסיביר לשמונה שנים. בהשתדלות מפקדו לשעבר, שוחרר ועלה לארץ עם אשתו ושני ילדיהם בשנת 1958, והקים משק חקלאי במושב מגשימים. יעקב סגלצ'יק נפטר בשנת 1982.את האות תקבל בתו כרמלה חננאל.
בלה נולדה בליטא, ב-1922. היא הייתה חניכת "החלוץ" וחברה ב"קיבוץ" בזמן כיבוש וילנה ב-1941. כשעלה הצורך לשמור על קשר עם המרכזים השונים של החלוץ בפולין, שהיו כבר שנתיים תחת כיבוש, נבחרו בחורות בעלות תווי פנים אריים, ביניהן בלה. אחות פולנייה בבית החולים שבו עבדה אפשרה לבלה לאמץ את הזהות שלה ו"להפוך" לברוניסלאבה לימאנובסקה. באוקטובר 1941 נשלחה בלה על ידי החלוץ לגטו גרודנו בפולין, שם יצרה את הקשר הראשון. כדי לא לעורר חשד היה עליה למצוא מקום עבודה, והיא החלה לעבוד כמתרגמת בגסטאפו ובמקביל שימשה כקשרית המחתרת בין הגטאות וילנה-גרודנו וביאליסטוק. דירתה שמחוץ לגטו שימשה מקום מעבר ומפגש לקשרים בדרכם מווילנה לוורשה ובחזרה.
באפריל 1942 נעצרה בלה בחשד שהיא שייכת למחתרת הפולנית. היא נחקרה ועונתה אך לא מסרה סודות. לאחר שבעה חודשים בבית הסוהר הועברה לבירקנאו, ושם נחקק המספר 24458 על זרועה. היא עבדה בפינוי סלעים, וכאחות לא מוסמכת טיפלה בחולי טיפוס, והציעה את עצמה לטיפול במחלת הגרדת למרות הסיכון הגדול. ד"ר מנגלה האמין לה שהיא מוסמכת לטיפול במחלה, והיא הועברה לבלוק 10, בלוק הגרדת, שכונה גם "בלוק המוות". לקראת סיום המלחמה הועברה לאושוויץ.
בלה עלתה לארץ עם קבוצתה בשנת 1946, היא הגיעה לכפר הנוער אודים והתקבלה כמדריכה בקבוצת הבנות.את האות יקבל בנה פרופ' יואל יערי.
הגיבורים מבלגיה: סיפורו של הוועד להצלת יהודי בלגיה»